המשימה המיוחדת של עם ישראל

אם אנחנו מדברים במיוחד על ישראל, אז כאן טמון הסוד הגדול, שעם ישראל הוא כה מיוחד לעומת כל העמים האחרים. כי לפי תורתו, לפי המסר שלו "ואהבת לרעך כמוך", הוא חייב בעצם להביא לעולם את שיטת התיקון. ובזה הוא מנטרל האנטישמיות ושנאת העמים כלפינו, שנמצאת בתת ההכרה של כל בן אדם ביחס לישראל, מתוך זה שאצלנו נמצאת שיטת התיקון כיצד לבנות את החברה.

העניין הוא, שעד חורבן בית המקדש אנחנו כבר היינו ב"אהבת אחים", לפי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך", ואחר כך נפלנו מהגובה הזה ל"שנאת חינם". לכן אנחנו צריכים שוב לבנות את עצמינו ב"אהבת אחים" ולהרחיב אותה עד "אהבת הזולת" במעמד של כל האנושות, ולהראות דוגמה לכל האחרים. בזה אנחנו נראה לכולם מה הייעוד שלנו ומה מהות התיקון שצריך לבצע.

אנחנו מסוגלים לעשות את זה, כיוון שכבר היינו ברמה כזאת ועד היום אנחנו שומרים על יחסים מיוחדים בינינו. בעם שלנו אף פעם לא היו אדונים ועבדים, אף פעם לא היה אצלנו האדם המדוכא על ידי האחדים, לא היו בעם שלנו צורות שונות של דיכוי שאופייניות לעמים אחרים. אצלנו היו מעריכים אדם לפי החוכמה שבו, לפי ההישגים שהוא השיג, ואף פעם לא נתנו כבוד לעושר. להיפך, היו מזלזלים באנשים עשירים ואף פעם לא היו מעריכים כוח, אלא רק חוכמה וחסד.

את התכונות האלה שנמצאות בעם שלנו אנחנו צריכים לחדש, לרומם, להוציא אותן מהפנימיות שלנו ולהתחיל לכבד אותן. בשביל זה אנחנו לא צריכים להמציא לעצמינו חינוך חדש ומסגרות חדשות, אלא הוא קיים בטבע של העם. צריך רק בקצת לעורר אותו מבפנים ואנחנו פתאום נרגיש שאנחנו חוזרים למקורות שלנו, לשורשים ולאמת, שבינתיים נמצאת באיזו הרדמה פנימית בתוכנו ומבקשת לצאת החוצה.

אז אנחנו נרגיש את כל המידה של הייעוד שלנו: בשביל מה ולמה אנחנו קיימים, במה אנחנו מיוחדים, למה דווקא עם ישראל בארץ ישראל. במקום המיוחד הזה אנחנו צריכים להראות לכל העולם דוגמה של החברה שכדאי לבנות גם יחס חדש, גישה לאדם, לחיים, לשכנים ולכל האנושות.

להיות באמת "אור לגויים", דוגמה טובה לאנושות, בזה תלוי העתיד היפה והטוב שלנו, וכך נוכל להתקיים בצורה שיועדה לנו מראש.

כשאנחנו פונים לאומות העולם וגם לעם ישראל של היום, שאנחנו בנויים כמו כל חברה שבעולם אנחנו רואים שהאנשים העשירים והמוצלחים לא מבינים אותנו ולא רוצים לקבל חינוך חדש. הם בנו לעצמם ולמשפחות שלהם מסגרת מלאכותית וחושבים שהם חיים בביטחון בהשכלה הנכונה ובחינוך הנכון.

לכן, עם המסר שלנו אנחנו יכולים לפנות רק לעם הפשוט, הסובל מחוסר ביטחון, מחוסר עתיד, מחוסר אונים ממש. הוא מרגיש עד כמה משנה לשנה החיים שלו נעשים לא יותר קלים, אלא יותר קשים: בחוסר יציבות ותקווה לעתיד, בחוסר השכלה וחינוך שמדרדרים, ביוקר המחייה וכו'.

אנחנו מגלים בארצנו סימנים שליליים כאלה ואחרים, אפילו שלא היו קודם. בשנים קודמות האנשים הרגישו יחס חם, שייכות לעם ולארץ, והיום כל אחד חושב רק על עצמו. ונמצא, שאנחנו דומים לאומות העולם. אבל המטרה של הקיום שלנו כאן היא לבנות שוב את עם ישראל הרוחני. ואם אנחנו לא נתחבר כמו אחים, אז לא נהיה לעם. אנחנו כמו אגוזים בשק, נמצאים ביחד מאין ברירה, משום שאף אחד בעולם לא רוצה לקבל אותנו. זה ממש קיבוץ גלויות, שאנחנו שנואים בכל העולם ובאיום החיצון.

בינתיים אנחנו מצליחים להחזיק את האיום בכוח, אבל כך לא יכול להימשך לדורות. אלא חייבים אנחנו לפעול בצורה כזאת ששלום העולם, שלום העמים, שלום ישראל, הם יהיו כאחד. באווירה כזאת אנחנו צריכים לחנך את עצמנו, ואחר כך את כל האחרים. לכן בהתחלה אנחנו צריכים לפנות לעם שלנו ואחר כך לעמים אחרים.

במילים אחרות, ההפצה לא צריכה להיות מלמעלה, לא דרך הממשלות, הם לא מסוגלים להבין אותנו, מפני ששם התאספו אנשים מוצלחים שמחזיקים בכל האוצרות מה שיש להם בחיים האלה. הם בונים לעצמם ולילדיהם חיים בעטיפה מלאכותית ואין להם כל כך נחיצות לשנות את כל הסביבה והחברה האנושית. לכן אנחנו יכולים לפנות רק לעם.

עם זאת, העם לא יכול ללמוד לפי הדוגמאות ההיסטוריות, שהיו בעבר, אלא אך ורק לפי מה שקורה בהווה. וגם צריך להראות לעם את הצורה שאנחנו צריכים להגיע אליה כדי להבטיח עתיד לעצמנו.

בעבודה עם הקהל הרחב, עם האנשים הנקראים "עם", בתוך הגוף הזה שנקרא "המון" (המון, אלה הם אנשים מהמעמד האמצעי ומטה, שבזמן האחרון בכל העולם מרגישים קשיים גדולים בגלל אבטלה וחוסר אונים), אנחנו צריכים לבנות להם דוגמאות בכך שההשפעה ההדדית יכולה להציל אותנו, ודווקא הדחייה, הגאווה והתחרות הורסות את החברה.

ההשרשה של החינוך להמוני העם דורשת תמיכה גדולה. וצריך לרכוש אותה על ידי ההפצה, שבכל הזדמנות מתאימה להגיע לעם דרך אותם החסרונות הקיימים בעם. אם אנשים רוצים חינוך טוב ועתיד הבטוח לילדיהם, אז אנחנו צריכים להראות להם "בגובה העיניים" את הצעותינו בצורה נגישה, תוך ניסוח בשפה מובנית, שימוש באמצעי מדיה כאלה, כך שהם יכולים להרגיש, להבין ולקבל אותם.

בדרך כלל, זה עיתונים שאנחנו מוציאים ומפיצים ברחובות, כל מיני דפי הסברה, ערוץ טלוויזיה ובמיוחד האינטרנט, שהיום נגיש לכל אחד. אנחנו צריכים לארגן פסטיבלים, ימי נופש בגנים שבהם ההופעות וההרצאות עם דיונים ושיחות סביב "שולחן עגול". כדאי לארגן דיונים לאלפי אנשים בנושא: "מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את פני החברה? כיצד להשיג את המצב הזה, שיתאים לשורשינו: להיות כמו "איש אחד בלב אחד", כל ישראל חברים, באהבה הדדית?".

את זה אפשר לממש רק בעזרת ההפצה. בשימוש בידיעות בשטח, שמבוססות על דעות של מדענים, פסיכולוגים, מחנכים ומורים, אנחנו יכולים להגיע להשפיע על ההמונים ולהביא אותם לחינוך הנכון.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 8, 05.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כאשר כל העולם ידרוש
לתת דין וחשבון לעולם
חברים, אל תעכבו את התור!