דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / המשחק של הנחש הערמומי

המשחק של הנחש הערמומי

מתוך המאמר "ויבן ערי מסכנות" (שמעתי פ"ו), בעל הסולם: "ועוד מאמר יש בזהר, שהנחש כפף לרישא ומחי בזנביה [שהנחש כופף ראשו וּמַכֵּה בזנבו]. היינו, שלפעמים הוא נותן לאדם, שיקבל עליו את עול האמונה, שהוא בחינת למעלה מהדעת. שזה הוא ענין "כפיף לרישא", אבל מחי "בזנביה"."

בהתחלה האגו מאפשר לאדם להתקדם קדימה, כי הסיטרא אחרא, הקליפה, זקוקה לאור. אם האדם לא יתקדם, היא לא תקבל שום דבר. לכן, היצר הרע פועל בערמומיות, הוא כאילו משחרר את האדם ומאפשר לו לרוץ קדימה, להשיג הצלחה, להבין ולהרגיש יותר.

ואחר כך האגו תופס את האדם ושוב בולע אותו. אחר כך הוא משחרר כדי לבלוע שוב. כך האגו משחק איתנו כמו חתול עם עכבר.

"וזה פירוש, שפרעה הקריב. שדרשו, שהקריב את ישראל לתשובה. וזה היה בכוונה תחילה, כדי שאח"כ יקח מהם הכל לרשותו. וזהו שכתב האר"י ז"ל, שפרעה היה יונק כל השפע, שהיה יורד לתחתונים, היה יונק מבחינת עורף ומצד הגרון, שהוא בחינת רישא דגופא [תחילת הגוף], שהיה לוקח הכל בכלי קבלה שלו."

והעיקר כאן לא להתייאש. הרי האדם רואה ששום דבר לא יוצא לו אחרי שהוא כל כך היה משתוקק לחיבור, להבנה, להרגשה, להפצה, ועשה את כל מה שהיה נדרש. ופתאום הוא שוב נופל לתוך האגו, ואפילו עוד יותר גרוע מקודם.

כך זה חוזר על עצמו פעמים רבות משך 400 שנה. והעיקר כאן היא תמיכת הקבוצה, תפקיד קבוע שהאדם לוקח על עצמו שעל ידו הוא קושר את עצמו חזק. ורצוי שעבודתו תהיה מורגשת על ידי הקבוצה, ואם הוא נופל, הקבוצה מיד שמה לב לזה ומתחילה לדאוג לו.

בצורה כזו האדם עובד, כמו בוכנה בתוך המחשבה: הוא הולך קדימה בהשתוקקות להגיע להשפעה ורוצה לעשות הכול לשם כך, אבל פתאום, "בום" – הכול יוצא הפוך, והוא נופל לתוך האגו, הנחש מכה בזנבו ובולע את כל התוצאות. ושוב האדם רץ קדימה מלא כוח ורוח חיים בתקווה להרגיש ולהשיג הכול, ושוב נופל ללא כוח, מיואש מזה שהכול נשאר אצל הרצון ליהנות.

האדם חייב לעבור מצבים רבים כאלה, ואף אחד אינו יודע מתי הם יסתיימו. הרי בסופם מחכה לנו חושך מצרים. בהתחלה אנחנו מתקדמים מ"שבע שנות שובע" ל"שבע שנות רעב", אחרי זה למכות מצרים שאחריהן בא חושך אטום. ובחושך, בפתאומיות, בחיפזון יוצאים ממצרים.

ורגע לפני היציאה, בחצות הלילה, אי אפשר לדעת מה יקרה. לכן צריכים להתחזק. הכול קורה על עיקרון אחד פשוט: "חיל בלע ויקיאנו". הרצון ליהנות פעם אחר פעם בולע את תכונות ההשפעה שאליהן האדם רוצה להגיע. האגו לוקח את כל זה, ומושך את האדם פנימה.

ובסופו של הדבר, האגו נחנק ולא יכול להחזיק יותר בתוכו את כל מה שהוא בלע. כי הרצון להשפיע מגיע לנקודה קריטית בתוך הרצון ליהנות, ואז מתרחש פיצוץ, והאדם יוצא לחופשי משליטת האגו.

מתוך השיעור על פי הספר "שמעתי", 08.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
"וזכרת כי עבד היית במצרים"
המאמצים שלך אינם נעלמים
האגו הרוויח עלינו לא רע

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/jYBC7

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest