קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: היום, כדי למדוד שגשוג כלכלי יש מדד מוגדר: התוצר הלאומי, ומודדים אותו בכסף. האם לכלכלת תקופת המעבר יהיה מדד משלה, "מדד הערבות"? במה נמדוד אותו?
תשובתי: גם בכסף. הרי הכסף הוא הכיסוף, המסך, הכיסוי.
שאלה: מי יקבע את המדד הזה?
תשובתי: גוף מפקח אחד, שפועל בהתאם לחסרונות ובהתאם למידה שבה כולם מסוגלים להתחבר אליו לפי השתוות הצורה. יכול להיות שאפשר כבר עכשיו לכתוב את הנוסחה לכך. הדברים האלה הם לא בשמיים.
בשלב ההתחלתי, עלינו למצוא מילים פשוטות, לכתוב כמה מאמרים על מהות הכלכלה העכשווית, לספר על ההיסטוריה שלה, על מה היא בנויה, על מה בנוי הקשר ההדדי בין בני האדם. הרי הכלכלה היא הביטוי של הקשר בינינו, של האגו שלנו. ובכל זאת, יחד עם הביטויים האלה, יש שם ביטויי חיבה ושנאה; היא קשורה לפוליטיקה, לקשרים רגשיים כלשהם, לפרסום ולשקרים של העולם המודרני. ולכן הכלכלה היא לא מדע מדויק, מפני שיש בתוכה את ההרגשות של האדם, ההתקשרויות בין בני האדם.
אילו לא הייתה שם את ההרגשה שלנו, אילו הכלכלה הייתה רק משקפת את ההכנסות מול ההוצאות: כמה שאתה עובד – כך אתה מקבל, לא הייתה לנו שום בעיה ולעולם לא היינו מגיעים למשבר.
כמו שבעל הסולם כתב במאמר "השלום בעולם", אנחנו לא יכולים למדוד יגיעה, הצלחה, סיפוק וקשרים אנושיים בכסף בלבד. למשל, אני לא רוצה לעבוד עם מישהו מסוים, אפילו אם ארוויח אלף דולר ביום, ועם מישהו אחר אני מוכן לעבוד עבור חמישים דולר.
אנחנו לא מכונות ולכן הכלכלה היא לא מדע מדויק, אלא משהו באמצע: את מה שאנחנו יכולים, אנחנו מודדים, אך לפעמים האגו שלנו מקלקל לנו את "חשבון הברזל", ואיננו מסוגלים להתמודד עם זה.
וזה נעשה בכוונה. הבורא מלכתחילה "שם לנו רגל": כולנו נבראנו בצורה שונה, ואיננו מסוגלים למדוד זה את זה לפי קנה מידה סטנדרטי. מכאן נובעות הבעיות שלנו בכלכלה.
מתי נוכל לבנות את הכלכלה האידיאלית? – כאשר נוכל למדוד את הרצונות שלנו, את התשוקות שלנו, את כל הפנימיות שלנו. לכן אנחנו רואים שהכלכלנים, ללא המקובלים, הם חסרי אונים.
לכן, אנחנו צריכים להראות להם שאפשר לבנות מערכת מדידה חדשה. ובשלב הראשון, עלינו לכתוב סדרת מאמרים על הכלכלה, על האופן שבו היא משקפת את היחסים בין בני האדם, ולכתוב על כך שיש בה גם אלמנטים רגשיים. הרקע הפסיכולוגי הזה יאפשר לנו להביא את הקורא בצורה חלקה לקבלה.
לא במקרה המשבר הכלכלי הפך לסוג של "שער" לעולם החדש. דווקא הוא משקף את תמונת העולם שלנו בצורה המלאה ביותר, ועל ידו אנחנו נרגיש מה חסר לנו כדי לשרוד ולהינצל. נרגיש שחסרה לנו הערבות. הערבות משלימה בדיוק את אותם הדברים שהכלכלה אינה יכולה לקחת בחשבון. לא ניתן למדוד אותם בכסף, אבל אנחנו מכסים את הפער הזה מראש.
לכאורה, לא ברור למה אני צריך לתת לחבר אחד, נניח, קילו מילוי, לשני חמש מאות גרם מילוי, ולשלישי שבע מאות גרם מילוי? – תורת הכלכלה לא תיתן תשובה לכך, אך אנחנו מפצים על חוסר הדיוק שלה בעזרת הכוח הרוחני. כשאנחנו מתעלים מעל כל הרצונות הכל-כך שונים שלנו, אנחנו ממלאים אותם בחשבון גבוה יותר, והוא יהיה החשבון שאנחנו נעשה בכלכלה העתידית.
אנחנו נוסיף לכלכלת הכסף את כלכלת הגימטריות. בהתאם אליה, אם האדם ישקיע ככל יכולתו, בהתאם לתכונות שהוא קיבל מהבורא – הוא יימצא יחד עם כולם בתוך מערכת אחת, בגמר התיקון. תרצה או לא תרצה, לא תוכל לעשות חשבון נכון בצורה אחרת. המשבר יורגש עד גמר התיקון, עד שהפיצוי הרגשי, שמתבסס על החיבור ההדדי, יפצה לחלוטין על כל הפערים הכלכליים.
שכן אחד שלי מקבל יותר ממני, האחר מקבל פחות, והשלישי בכלל מקבל משהו אחר. וכשאני מסתכל עליהם, אני צריך לפצות על כל ההבדלים הללו על ידי היחס שלי. כך הכלכלה החומרית וכלכלת המסכים ישלימו זו את זו. שני החשבונות – הגשמי והרוחני – יתחברו עבורי לאחד וישלימו זה את זה בכל מאת האחוזים.
לכן האנושות לא תוכל לסבול את המשבר הכלכלי. ואפילו אם לא יהיה מדובר על מחסור בלחם. כי מתגלה כאן הפער בין בני האדם. לנו זה נראה כמו הפער בין הטייקונים לבין העניים, אך למעשה מתגלה כאן הצורך להשלים בין בני האדם: איך נוכל לפצות על כך שאנחנו נולדים שונים זה מזה, כך שכל אחד יוכל להיות שווה לאחרים. את זה מגלה לנו המשבר הכלכלי.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 02.10.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כלכלת הנשמה
המעבר לכלכלת העתיד
כלכלה לפי נוסחת האיזון
