דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / המקום שאינו קיים על המפה

המקום שאינו קיים על המפה

כנס "WE" הבינלאומי בניו-ג'רזי היה הכנס הראשון שבו כבר נוצרה ההרגשה, שלא משנה היכן אנחנו נמצאים, בכל מקום הורגשה אותה האווירה.

לא מפני שלמדנו את זה איכשהו, אלא מפני שעלינו מעל לרשת הקשר החומרית, הווירטואלית שלנו ודרך הווירטואליות הזאת שמחברת אותנו, התחלנו להרגיש מעליה את רשת הקשר הרוחנית.

עכשיו אנחנו ממשיכים את הכנס הזה הלאה, מאותה המדרגה שהשגנו. את כל הקשיים והבעיות שמתגלות לנו, אנחנו מצרפים לאותה העלייה. לא יכולה להיות עלייה ללא קשיים. הרי תמיד קשה לעלות, כאילו שמטפסים על הר.

לכן עכשיו מתגלות כל מיני בעיות, דיכאונות, בלבולים, שאלות למיניהן שדורשות פתרון, ועבודה בינינו, שצריכה לעלות למדרגה יותר איכותית.

עוד מעט צפוי לנו כנס גדול במוסקבה, ולפני כן, שתי פגישות עם הקבוצות שלנו באיטליה ובספרד. אנחנו מוכרחים להתכונן לכנס הזה. אחרת בשביל מה לערוך אותו? אנחנו צריכים לפתח בנו רצון גדול וחזק ולראות את עצמנו בכנס הבא כבר במדרגה אחרת ואיכותית לגמרי בהשוואה לקודמת.

מה שהשגנו בכנס באמריקה, זה טוב. אבל הכנס הבא חייב לתת לנו כזאת תחושה, שאנחנו נמצאים במקום אחד, ולא במקומות שונים בתחושה והרגשה אחת. זוהי המטרה שלנו.

בכנס שעבר היינו מאחורי מסכי המחשב, התעלינו במקצת מעל לקשר הווירטואלי הזה וכמעט הרגשנו כולנו, כיצד בכל פינות העולם, בכל כנסי-המראה, האנשים שורים באותה הרגשת השמחה וההתפעלות, באותן המחשבות. אך בכל זאת, האנשים הרגישו שהם נמצאים במקומות שונים, בישראל, בניו-ג'רזי, בטורונטו, בסאן-פאולו ובערים ומדינות אחרות, כאילו כולם יחד.

עכשיו אנחנו צריכים להשיג את ההרגשה, שאיננו נמצאים במקומות שונים, אלא במקום רוחני אחד, ושָם אנחנו מחוברים יחד. אנחנו צריכים לנתק את ה"כאילו" הזה, את האשליה הווירטואלית הזאת, ולהשיג את המצב שבו כולנו נמצאים יחד. להרגשות ולתחושות אין גבולות ואין מרחקים, לזה חייבים להגיע.

זוהי המטרה שלנו בכנס הבא: אנחנו צריכים להתנתק לגמרי מהמקומות הגיאוגרפיים, מהקשר הווירטואלי. נכון שכל זה קיים. אך מעל לכל זה אנחנו משיגים מהר מאוד את ההרגשה, שאנחנו נמצאים במקום רוחני אחד, רוחני, ולא גשמי. את זה רצוי להשיג בכנס הבא.

ועכשיו חייבים לעבוד על זה. אם אנחנו מציבים לפנינו כזאת מטרה, אז אנחנו צריכים לעצב רצון כללי משותף, נחיצות להשיג אותה. צריכים לדבר על זה, לעבוד בכיוון הזה, אולי לכתוב כמה שירים, לארגן כמה אירועים, אסיפות חברים. הכול למען המטרה הזאת, להיות במקום אחד, כלומר ברצון אחד. הרי "מקום" ברוחניות הוא "רצון". זה כבר נקרא "כאיש אחד בלב אחד". לזה אנחנו צריכים להגיע, בהדרגה, בשלבים, מכנס לכנס. אבל זאת המטרה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", 08.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אין זמן למלנכוליה!
קולומביה, טביליסי, צ'ילה, חיפה, אודסה…
מהאשליה הווירטואלית – למציאות הרוחנית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/nLjVl

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest