המקובלים כותבים רק על מה שהם כבר תיקנו

ספר הזוהר, פרשת "אחרי מות", סעיף 316: "כשעושים מעשים שאינם כשרים, וסרים מהדרך המתוקנת, מוסר הימין, הארת החסדים. והשמאל שולט בלי ימין. אז נמצאות עריות, הדינים המתגלים בבינה ובמלכות, שהוא גילוי ערווה. אוי לרשעים שגורמים זאת בעולם, כי לא יתברכו למעלה, מטרם שיכלו אלו הרשעים למטה. כמ"ש, ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה."

אין בתורה אף מילה שלא נכתבה מ"קו אמצעי", איפה שההשפעה רוכבת על הקבלה, "קו ימין" רוכב על "קו שמאל". כאן הם מתאזנים ביניהם: "קו שמאל" נותן "חומר", רצון, ו"קו ימין" נותן צורה, כוונה.

ולכן, אפילו אם אנחנו קוראים בתורה על כל מיני דברים נוראיים, צריך להבין שזה כתוב על צורות של השפעה. כל מה שכתוב בספרי הקבלה זה קדוש, ואפילו "פרעה" הוא קדוש.

כל הרשעים שבתורה מבררים את ה"קו האמצעי" ומרכיבים "נושא" עבורו. כי מקובל יכול לגלות אותם רק דרך התיקון ב"קו אמצעי", ורק אחר כך הוא כותב על כך בספר. לכן, כל המילים, כל השמות שבתורה הם קדושים, הם מהווים ביטויים של השפעה.

כך אנחנו צריכים להתייחס למילים שבספר הזוהר, כמו לביטויים של חיבור ואהבה. למעשה אין שום הבדל בין מה שנראה לנו כאן מושך או שלא כל כך…

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 16.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תמיד תתחיל מימין
הקו אמצעי הוא הנשמה
הימנון לאור העליון