המערכת חסומה, תקישו סיסמא

כל המערכת הרוחנית נמצאת במשטר של המתנה. למעשׂה זהו מנגנון דומם שלא צריך שום דבר לעצמו. אותו הדבר ניתן להגיד גם על הבורא, כי הרי הוא מהווה חוק קבוע. כשאני קורא לו טוב ומיטיב, רחמן, משפיע, אני נותן לו את ההרגשות העצמיות שלי. זוהי דמותו בעיניי, והוא עצמו קיים מעל לכל, מעל להשׂגה.

בהתאם לכך גם מערכת העולמות הרוחניים, זוהי מערכת של חוקים קבועים. חוץ מאיתנו אין בה יותר "אלמנטים רגישים" שדורשים משהו, נותנים ומקבלים במודע. כאילו שהצמידו לי צינור שבו זורם האור. בקצה שלו נמצא ברז ואני יכול לפתוח אותו, רק שלא בידיים אלא על ידי הרצון.

המדרגה העליונה היא מבנה מתוכנת. בפנייתי עם הבקשה לעליון, אני מפעיל את המערכת. היא מתחילה לפעול רק כשאני מכניס בה רצון נכון, דחף נכון. היא תמיד מוכנה, במילים אחרות, היא תמיד מוכנה להפעיל את נתינת האור, ברגע שאני "אפתח את הברז". ובאותה מידה שאני אפתח, במידה הזאת כזה זרם אני אקבל.

למסך הזה קיים "קוד גישה". כדי להקיש אותו, דרושה בקשה נכונה, מבוררת בדיוק. אני חייב לחשב את הרצונות והכוונות שלי, לרכז את השׂכל והרגש, להכניס את כל כולי לתוך ה"אות" (הסיגנל) הזה, להעבירו דרך הקבוצה, לחברו לרצון המשותף של החברים ולכוון לטובת הבורא. כשאנחנו נתאים את הקוד הנכון, הברז יפתח. המערכת מחכה להכנסת נתונים נכונה. לפנינו מבנה דומם, המסנן והמשחרר מנות של אור, שפע, אנרגיה, כוחות, רצונות.

החלק החי היחיד זו מלכות דאצילות, הנמצאת למטה יותר. כל השאר מתחיל לחיות רק במידה שאני מכניס לשם את החיים שלי, את ההשתוקקות שלי, הכאב שלי. לכן אסור לחכות שמלמעלה יגיע אליי משהו בעצמו. המערכת עובדת בתיאום עם הרצון שלי, עם הפקודות שלי. אם אינני מסוגל בינתיים לתת אותן, אז אני צועק מול קיר מבלי למצוא את הבורא. הוא יופיע רק כשאני אצליח להגיע אליו, לגעת בו.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 05.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
כל הניסיונות הם לתועלת
הסיבה הכללית של כל הייסורים