קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "הערבות" (גרסה מקוצרת): "אי אפשר לקבל את התורה לפני יציאת מצרים, אלא עד שנעשו לאומה, שכל אחד מובטח בכל צרכיו".
היציאה ממצרים היא לא סתם בריחה משליטתו של היצר הרע, אם כי גם זה הישג גדול בפני עצמו. האדם באמת מוכן לברוח מהאגו כמו מאש. יהיה מה שיהיה, הוא מוכן לתת את עצמו עד הסוף: "טוב לי מותי מחיי". יחד עם זאת, ההשפעה לזולת מצטיירת עבורו כגרועה ממוות.
והתנאי השני הוא להפוך לעם. לא מספיק לי לברוח מהאגואיזם הפרטי שלי, אלא אני גם צריך להסכים לחיבור עם האחרים, שבמסגרתו אני דואג לכולם. אני פשוט משרת אותם, והשכר שלי הוא בכך שמאפשרים לי לעשות את זה. בדרך אל המטרה הזאת אף אחד לא ירגיש שחסר לו דבר מה. זה נקרא שאני ניצב בפני דרגת הבינה.
"משא"כ במצרים נמצאים באהבה עצמית, ובאותו שיעור לא יכול לדאוג לחברו".
דווקא מזה יש לאדם כאב, ובגלל זה הוא בורח. כאסיר של האגואיזם (האהבה העצמית) שנקרא "מצרים", הוא אינו יכול לדאוג לאחרים, ולכן הוא מחליט לברוח.
אבל כאן מתברר, שבמובן הגשמי הכול טוב אצלך. תאר לעצמך: אתה מסודר מבחינת המזון, אתה חי באזור הכי פורה. מסתבר שאתה יכול להסתדר מצוין בחיים בתוך האגואיזם שלך. עד עכשיו דחפו אותך על ידי ייסורים, וכאן, כשאתה מוכן לברוח מהם אל ההשפעה, כביכול בולמים אותך מלפנים: "אבל אתה יכול להסתדר גם בתוך האגו שלך".
ואז אתה שוב ניגש לעבודה, אך זאת כבר עבודה בדרגה הבאה. קודם לכן ברחת מהייסורים הגשמיים, והיית מוכן אפילו להתחבר, רק להיפטר מהם. כך גם אנשים מתחברים מחוסר ברירה בזמן מלחמות או אסונות, כשברגע מסוים החיבור מתחיל להאיר לך כמשהו טוב. אך פתאום הוא כבר לא נחשב לטוב.
אתה עולה לדרגה חדשה ואומרים לך: "לא כדאי לך. גם בעולם הגשמי אתה תחיה לא פחות טוב". ההתנגדות הזאת מלפנים מונעת ממך להשתוקק לחיבור באופן אגואיסטי. ישנן מספיק חברות שמתחברות בצורה נפלאה מתוך האינטרסים האישיים, אבל אצלנו זה לא עובד.
ואם האדם בכל זאת מתנגד לכוח העצירה הזה ורוצה להגיע לחיבור, אז הוא מפתח בתוכו רצון חדש, שאינו מכוון לעצמו. הוא נופל וקם שוב ושוב, ממשיך ללמוד, לעבוד בקבוצה ולהזמין את האור המחזיר למוטב, עד שהוא מסיים את המדרגה השנייה.
ועכשיו הוא מוכן להתחבר רק כדי להשפיע לאחרים. מתגלה אצלו יחס ישר להשפעה, שאותה הוא מציב מעל לכל האינטרסים האישיים.
ולאחר מכן מגיעה המדרגה השלישית. כשאתה יחד עם כולם, כשטוב לכם, כשאתה משפיע להם, שוכח מעצמך ומהצרות שלך ונכלל בחברים, בנצחיות ובשלמות. ואז מתברר שבכל זאת אתה שוב זקוק לשכר, רק איכותי יותר. אם כן, מסתבר שאתה מחליף פרה בחמור: מחליף את העולם הזה בעולם הבא. ואז מופיעה צורה חדשה של התנגדות: מתברר שצריך לעבוד למען הבורא.
וכך האדם יוצא למדרגה איכותית חדשה של ניתוק מעצמו. עכשיו כבר העניין הוא לא בו ולא בקבוצה, אלא במקור, ברעיון מופשט. מופשט, מפני שאין לו שום קשר איתו.
לא ניתן למצוא שום אחיזה בהשפעה לבורא: הבורא אינו יודע עליי, ואני אינני מגיע עד אליו. אז איך אפשר ליצור כלי של השפעה כל כך גבוהה? – לשם כך קיימת מערכת מיוחדת, שעליה נדבר מאוחר יותר.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 13.11.2011
ידיעות קודמות בנושא:
האנרגיה שלא נגמרת
מלבים את הניצוץ על ידי הערבות
כשהבורא קרוב
