דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / המעבר אל העולם הרוחני

המעבר אל העולם הרוחני

אנחנו יודעים מחכמת הקבלה שכל הטוב בחיים האישיים שלנו, שאליו אנחנו משתוקקים, בין אם זה האגו הנוכחי ובין אם זה משהו נעלה יותר, כל הטוב ברצון לקבל או ברצון להשפיע, בעולם הזה או בעולם העליון – הכול מושג רק דרך החיבור. היום אנחנו מגלים את זה בפועל בצורות די כואבות ובלתי נעימות: אנחנו נתקלים בבעיות, שוקעים בתוך משבר. כל זה קורה כדי להראות לנו שאנחנו חייבים להתחבר, אין לנו ברירה אחרת. הטבע לוחץ עלינו בצורה כזאת שהוא לא משאיר לנו חלל פנוי לתמרונים.

בנסיבות האלה, חכמת הקבלה מציעה לנו את עזרתה. היא אומרת: "אני אעזור לכם להגיע לחיבור. אתם גם רואים בעצמכם שלא נותרו אפשרויות אחרות. רק כך אפשר לסדר את החיים".

יכול להיות שאיננו רוצים את זה, אבל כיצד אפשר לרכוש אושר בדרך? הנצחיות, השלמות, המילוי בעולם הזה ובעולם הבא מושכים אותנו, אנחנו רוצים להתעלות מעל לחיים והמוות. אם נערוך רשימה של הדימויים שלנו אודות הטוב המוחלט, נגלה שהיא קצרה: מקסימום עשרה סעיפים. באופן כללי מדובר על תענוג, לא משנה אם זה בשכל או ברגש. ורק על ידי החיבור אפשר להשיג אותו.

לכן היום, כשאנחנו מגלים את זה מחוסר ברירה, חכמת הקבלה מגיעה לעזרתנו. היא לא מציעה לעקוף באיזושהי צורה את התנאי ההכרחי הזה, היא לא מבטיחה פרוטקציה, לא "מכניסה" לעולם הרוחני מ"הדלת האחורית". זה פשוט בלתי אפשרי, כי מדובר הרי על חוק הטבע. חכמת הקבלה עוזרת לממש אותו בטוב. כן, התנאי הוא לא נעים, לא נוח, טעמו מר, אך המרירות יכולה להפוך למתיקות, ואפשר להתגבר על חוסר הנוחות על ידי המאמצים המשותפים, עם מוזיקה, בזרם הכללי של הרגשות השמחים, עם אספות חגיגיות ותוכנית אומנותית.

לפנינו עבודה קשה, אנחנו צריכים לעבור שינוי פנימי. גם החולה הולך לניתוח כשהוא יודע מראש שלאחר הניתוח הוא יחיה טוב יותר מאשר עכשיו. וחכמת הקבלה עוזרת לנו לעבור את הניתוח הזה, שישנה אותנו בצורה קיצונית. צורת המחשבות שלנו, ההרגשה וההבנה של העולם שלנו, תפיסת המציאות שלנו, כל הפעולות שלנו, כל המטרות שלנו, המנגנונים של השכל והרגש – הכול צריך להשתנות. אנחנו צריכים להסיר את התוכנה הישנה ולהתקין תוכנה חדשה.

חכמת הקבלה מסבירה שאתה לא משתנה בתכונות הבסיסיות שלך. התכונות המולדות שלך וההרגלים שרכשת יישארו כפי שהם. אתה רק משנה את התוכנה שבהתאם אליה אתה משיג את המטרות בחיים שלך. ואז פתאום אתה רואה שהכול ניתן לביצוע. היום אתה מאוכזב וחסר אונים דווקא בגלל התוכנה הלא נכונה. אתה צריך לשדרג אותה ואז תשיג את הטוב ביותר, כפי שאתה רוצה גם עכשיו.

וכך, לאט לאט האדם עושה את צעדיו בדרך הזאת. עם זאת, השינויים לא מוזמנים על ידי הלחץ הטבעי והייסורים מאחור, שבאמצעותם הטבע תמיד מגלה לנו בעיות וחסרונות ומחייב אותנו לברוח לאן שהוא, אלא על ידי זה שאנחנו מרגישים את עצמנו במלחציים אנחנו משתוקקים למצב הבא. כמו שאומר בעל הסולם, שאין בכוחנו להישאר במצב הנוכחי כשהוא הופך להיות בלתי נסבל, ואז מחוסר ברירה אנחנו עוברים למצב הבא. המצב החדש הזה לא נראה לנו מושך, אחרת היינו מייד בוחרים בו. לפי הטבע שלנו אנחנו דורכים במקום, אנחנו יכולים בינתיים לנוח, ורק כשאנחנו מגיעים לסף הסיבולת, לגבול, אז אנחנו מסכימים לשינוי.

וגם אז המצב הוא לא מהנעימים ביותר, כי אנחנו צריכים כביכול לעבור לאן שהוא, להשאיר את הבית ואת כל הרכוש, להגיע עד למקום החדש ואיכשהו להסתדר שם… השינויים טומנים בחובם אי נוחות גדולה. אבל הייסורים מתגברים עד כדי כך שהם מחייבים אותנו לעשות את ה"מעבר" הזה. כך אנחנו נעים קדימה בשלבי ההתפתחות האנושית.

מהצד השני, חכמת הקבלה פותחת לנו את האופקים, היא מראה לנו כמה טוב יהיה לנו שָם, מלפנים. הרי תפקידו של הטבע הוא לא לדחוף אותנו על ידי המכות, אלא ליצור תנאים כאלה כדי שאנחנו נתפתח בעצמנו לקראת הטוב. ואז, במקום הלחץ מאחור אנחנו נרגיש איך מושכים אותנו מקדימה. זה עוזר מאוד. מקודם הרכבת שלנו רעדה מהדחיפות של הקטר שהיה מוצמד מאחור, ועכשיו קטר נוסף מושך אותה מלפנים.

חכמת הקבלה אומרת שבמאה ה- 21 התפתחות האנושות ממומשת בדרך של חיבור. עד כה לא היה דבר כזה, בעבר כל אחד התפתח באופן אישי, ועכשיו הגיע הזמן להתאחד, להתכלל זה בזה, כדי שכל אחד ירכוש בתוכו את הכלי הכללי המשותף. ואז כל אחד יגדל בשווה עם כולם, כמו שנאמר: "פרט וכלל שווים". כל אחד ירגיש שהוא דומה לאין-סוף, לכוח העליון, שמרגיש וכולל בתוכו את כל המציאות.

כדי לממש את זה, האדם צריך לרכוש את הכוח השני, כוח ההשפעה, החיבור, ההתכללות ההדדית עם האחרים. ולשֵם כך מביאים אותו לקבוצה, למצב של התכללות ראשונית, אפילו אם היא חיצונית, עם בני אדם שדומים לו ומשתוקקים לאותה המטרה.

בזמן קריאת ספר הזוהר אנחנו נמשכים אחר הכוח הזה שמושך אותנו, ומשקיעים מאמצים כדי להתחבר בינינו. אנחנו עוזרים לכוח הזה, משתתפים בתהליך, ומתקדמים אל המטרה במקום לנוע אליה תחת הלחץ של הכוח הראשוני של הייסורים. מ"דרך הייסורים" אנחנו עוברים ל"דרך התורה" (דרך האור). ספר הזוהר מתאר את הפעולות שהוא מבצע עלינו, ולכן, אם אנחנו חושבים על החיבור ומושכים את האור בזמן הלימוד, הקריאה הופכת למאמץ נפשי פנימי. כך גם הילד משתדל בזמן המשחק, כך גם המבוגר משקיע את עצמו כדי להצליח. וגם אנחנו מנסים לממש איזושהי פעולה, רק שהיא לא פיזית אלא פנימית. ולאחר מכן, כשמימשנו אותה, אנחנו נרגיש את התוצאה, וגם היא פנימית.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 30.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לאורך המסלול של האור
המדע של העתיד המוצלח
בין הרצוי והמצוי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Gcwdj

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest