המנוע נכבה בהילוך סרק

שאלה: אתה אמרת, שחסרים לנו כמה מיליוני אנשים שיתחברו אלינו. אבל מה בדיוק חסר לנו: החסרונות שלהם או המאמצים העצמיים שלנו ליצירת רחם רוחני ועוּבָּר?

תשובתי: השאלה היא, בשביל מה אנחנו רוצים להיוולד ולהיות גדולים בעולם הרוחני? בשביל מה אנחנו רוצים להידמות לבורא? הבורא הוא המשפיע, האוהב, המביא חיים! במה אנחנו יכולים להיות דומים לו? איפה וכלפי מי אנחנו יכולים להביע את ההשפעה שלנו?

במה אנחנו נוכיח שרוצים להידמות לו? – רק ביחס שלנו כלפי הקהל החיצון. כי אין לנו חסרון שאותו אנחנו יכולים להעלות לבורא אם אנחנו לא עובדים עם הקהל החיצון. על ידי העבודה עם החברים אנחנו יכולים להשיג רק מצב של "בינה", "חפץ חסד". אנחנו כביכול יצרנו איזה מנוע, אבל לא ברור מה לעשות איתו הלאה, איזה שימוש לעשות בו?

למנוע הזה אין על מה לעבוד, ולכן אנחנו נשארים חסרי תנועה, בדרגת הדומם. אנחנו תיקנו את הקבוצה שלנו, מדוממים את המנוע ובזה הכול הסתיים. אי אפשר לסיים אפילו את התיקון של הקבוצה שלנו אם אנחנו לא מתכוננים מראש בשביל מי אנחנו נשתמש בו. כמו כן, אנחנו חייבים גם כן להיות בהפצה, מפני שאחרת אי אפשר להידמות לבורא. אנחנו חייבים להיות כבורא כלפי הקהל הרחב.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 12.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
משימה אקטואלית
להרכיב את העולם העליון לבנה אחר לבנה
טבעת חיצונית מכמה מיליונים