דף הבית / חינוך, ילדים / המנגנון של השׂכל הקולקטיבי

המנגנון של השׂכל הקולקטיבי

שאלה: באיזה אופן יעבוד המנגנון של השׂכל הקולקטיבי הקבוצתי? ככל הנראה, בקשרים האינטגרליים המתוקנים תתגלינה איזה שהן הרגשות קולקטיביות, והתוצר שלהן יהיה השׂכל הקולקטיבי. איזה מקום בתוכו יהוו ההרגשות האינדיבידואליות של האדם?

תשובתי: אני חושב, שברמה של הרשת הכללית, כפי שפועלות מערכות אנלוגיות, אינטגרליות, היכן שהכול מקושר הדדית, נעלמת הרגשת האינדיבידואליות, וכל אחד מרגיש את הרשת הכללית המשותפת. היא נמצאת בסדר גודל גבוה יותר, זה לא סתם סכום של כל החלקים הפרטיים, אלא התגלות של האינטגרל, כאשר האנשים מתעלים מעל עצמם כדי להתקיים יחד ברשת המשותפת הכללית הזאת. בסופו של דבר, כל אדם מכניס את עצמו בכולם, כולם מתכללים בכולם. אבל זה לא הדבר העיקרי. העיקר, זו המדרגה הבאה שבה האנשים מתחילים להרגיש דווקא את האינטגרל הזה, הם חיים בתוכו.

מופיע משהו משותף: איחוד אינטגרלי נעלה, שבו לא קיים פרט נפרד, אלא כולם יוצרים אחד שלם יחידי, וזוהי הדמות היחידה של הקבוצה או החברה. היא מורגשת על ידי כולם, על ידי כל אלה שפעם היו בודדים והתעלו מעל עצמם כך, כדי להתאחד עם כולם. במצב הזה אנשים כבר מרגישים מציאות שונה לחלוטין.

זה מה שאנחנו כבר יכולים להניח ושעל זה כבר מדובר בפיזיקה הקוונטית. כלומר, האירועים שמורגשים מחוץ לגופו של האדם, מחוץ להגבלות שלו, האירועים שנמצאים מחוץ לזמן תנועה ומקום, זוהי המדרגה הבאה שלנו.

מפני שכאשר מדברים על העולם שלנו, אנחנו פשוט מדברים על הטבע הדומם, הצומח והחי. משום מה, אנחנו לא כוללים בזה את האדם, בכך שסבורים שהוא נמצא למעלה משאר הדרגות. אבל במה האדם נעלה יותר? האם בזה שיש לו אפשרות לפעול למעלה מהאינסטינקטים שלו? לא. הוא קיים בתוך האינסטינקטים והרצונות שלו.

ככל שאנחנו מתפתחים בצורה אגואיסטית, כך אנחנו מגלים יותר עד כמה האינסטינקטים האלה, הלחצים האגואיסטיים והגנים הפנימיים שלנו מנהלים אותנו.

לכן, נכון להיום, אנחנו לא יכולים שלא לכלול את האדם בתוך עולם החי. להיפך, אנחנו רואים שכמה שלא נרצה לחשוב שהאדם נעלה יותר, הוא בכל זאת חוזר לעולם הזה. רק מדרגה שאותה ניתן להשיג על ידי האיחוד, תעלה אותנו לדרגת קיום הבאה, חדשה ואיכותית יותר, וככל הנראה, מחשבת הבריאה היא דווקא נועדה להוציא את האדם אליה.

בזמן האחרון, באזורי הגבול של המדע, אנחנו מגלים הגבלה על ההרגשות שלנו, על יכולות המחקר שלנו, אפילו על ההבנה שלנו של התהליכים. וההגבלה הזאת היא רצינית מאוד. אנחנו לא יכולים להתקדם קדימה. אנחנו נתקלים במשהו, ואיננו מסוגלים לגלות הלאה שום דבר. אם באופן ספקולטיבי גרידא, אנחנו עדיין יכולים לדבר על משהו, אז בהמשך, הטבע סגור בפנינו, מפני שאנחנו מרגישים אותו בצורה אינדיבידואלית בלבד.

אבל אם אנחנו נצא לרמה אינטגרלית, אז נוכל לראות אותה ישירות באותה הצורה שבה היא קיימת, ולא באותה הצורה שבה מרגיש האדם, החוקר. כי כאשר אני יוצא מחוץ לעצמי, לשיתוף פעולה אינטגרלי הדדי עם האחרים, אז אני יוצא "מתוך עצמי", מתוך ההגבלות שלי של זמן, תנועה ומקום, מכל מה שנמצא בגוף שלי, בחמשת החושים שלי. אני כאילו נכנס לחוש אינטגרלי חדש, אני קיים בתוכו, ואז כל הפסיכולוגיה שלי כבר נמצאת מעל ההגבלות שלי. שם אנחנו סוף סוף יכולים להבין את הפיזיקה החדשה של העולם.

מתוך התוכנית "חכמת ההמונים", 06.05.2013

דיעות קודמות בנושא:
טכנולוגיה של "חכמת ההמונים": מוטיבציה
טכנולוגיה של "חכמת ההמונים": דמות אחת
ה"מקלט" של הכוח האינטגרלי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/E6FtG

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest