תלמוד עשר הספירות מתאר פעולות רוחניות במושגים "מכאניים". אולם הם צריכים להפוך בנו לרגשות ולהשגות של מצבים. הטקסט מתאר את עבודת האור על הרצון, אולם בנו הוא צריך לעורר בנו את הרגשת אותן הפעולות.
כל אחד חייב ללמוד את חכמת הקבלה, אחרת יצטרך להתגלגל שוב לעולם הזה. שהרי אם לא ילמד קבלה, לא ישיג את מטרת החיים, את הבורא. חכמת הקבלה מלמדת אותנו לקבל את האור העליון, את התגלות הבורא. היא מאפשרת ללמוד את כל דרכי השפעת הבורא עלינו. מהותה של חכמת הקבלה הינה מכלול הידיעות הללו.
חשוב שההשתוקקות לרוחניות תהיה איכותית. היא נולדת רק כתוצאה מההשתוקקות לאיחוד בקבוצה. אפילו השתוקקות קטנה מעוררת על ידי האיכות שלה את אור התיקון, את האור המקיף. לעומת זאת, מאמציו הפרטיים של אדם בודד, אפילו אם יארכו חיים שלמים, לא יניבו פירות.
בעת לימוד חכמת הקבלה אין צורך להשתוקק להתחכם, לרכוש ידיעות חדשות, אלא העיקר לשנות את הרגשות שלך, להרחיב את הלב. הלב לומד להרגיש תופעות שמחוץ לו, שאין באפשרותנו להשיג כעת: פעולות של השפעה, איחוד, שמתקיימות מעל הרגש והשכל שלנו.
פעולה בדעת נקראת ידיעה. כך אנו נוהגים תמיד. פעולה למעלה מהדעת נקראת אמונה. בעולם שלנו היא לא קיימת. זוהי השפעה למעלה מהדעת! לדוגמא, לאהוב את האחרים יותר מעצמי, בניגוד לאגו. ניתן לקבל את האמונה רק מאור התיקון, מהאור המקיף. ובמידה שאקבל אותה, אהיה דומה לבורא.
אנו לא מבינים את מעשה הבריאה: כיצד מהרצון להשפיע של הבורא נולד הרצון לקבל של הנברא, נקודה שחורה יש מאין. לאחר מכן הפעולה באה לידי ביטוי במעבר מחומר דומם לצומח, מצומח לחי באמצעות הופעת מצב חדש מבחינה איכותית, ״יש מאין".
כולם פונים לבורא, באופן אינסטינקטיבי או באופן מכוון, אבל… לשווא! בקשה שתניב תועלת תתכן רק כפנייה עם בקשה משותפת לחיבורם של המבקשים, לחיבור הקבוצה, שוב לכלי של הנשמה המאוחדת. הרי דווקא לשם כך הבורא שבר את הנשמה, את מערכת האדם.
תחילה, הדרך הרוחנית נראית רומנטית ומבטיחה גילויים. אולם, בהדרגה, האדם מבין באלו יגיעה ושכר כרוכה העליה הרוחנית. הדרך כבר אינה נראית לו מושכת, אלא מיגעת, סבוכה, שכן היא מנוגדת לטבע האגואיזם. תהליך זה מסומל על ידי הירק המר שנקרא מרור.
כדי לגלות את הבורא בינינו, צריך להשתמש בנו כבחלקי נשמה אחת. כל אחד אחראי על קשר של כולם עם הבורא, למען מילוי הבורא. כל אחד צריך להתייחס לחברים כמו לבורא, שהרי הבורא זקוק יותר להם, ולא לו.
שבע שנות רעב: אנחנו מגלים את מרירות העבודה באגו, על אף שהוא נותן לנו מתיקות, אך כאשר אנחנו רוצים להגיע לתכונת ההשפעה, אנחנו מרגישים במרירות, מרור. אנחנו רוצים להגיע להשפעה ולא יכולים. איננו מסוגלים להפוך את המרירות למתיקות, לטוב, שההשפעה תראה לנו מתוקה.
להרגיש מרירות בקבלה: "ויזעקו בני ישראל מן העבודה". אבל ההשפעה אפשרית והיא הופכת למתוקה רק מעבר לגבולות האגו של מצרים, לאחר קבלת התורה והתיקון במדבר. העבודה העיקרית במצרים – ללעוס את המרור, עד שנצא ממצרים.
כתוצאה מהעבודה על החיבור (בני יעקב) בקבוצה (יוסף), אנחנו מתחילים לשנוא את מתיקות המילוי האגואיסטי ורוצים להרגיש בו מרירות במידה כזו, שנוכל לברוח. הבריחה היא הדבר היחיד שיכול להציל אותנו. עלינו לפתח את השנאה לאגו.
האדם לא יכול לפנות לבורא לבדו. התפילה חייבת להיות בנויה מעשר הספירות של הכלי הרוחני. לכן צריך להעריך את החשיבות של תשעת חבריו ולחבר אליה את המלכות הריקנית, הסובלת והחשוכה שלו – כך תוולד בו פניה לבורא.
תפילה – היא כלי רוחני, פעולה של הוי"ה שלמה, כל עשר הספירות. לכן האדם לא מסוגל להתפלל לבדו או עבור עצמו. התפילה שהבורא שומע, נולדת מתוך ההתכללות בקבוצה וקבלת כוונות, התרשמויות, תמיכה מהחברים.
שאלה: למה כתבת שרצונות נעלים וטהורים מחוץ לקבוצה מעכבים אותנו?
תשובה: כל גילוי בקבוצה מוביל למטרה, ואילו כל גילוי מחוץ לקבוצה מוביל בכיוון ההפוך למטרה, כיוון שהקבוצה היא מערכת הנשמה ורק בה מתרחש גילוי הבורא.
טראמפ פועל בהתאם להבטחותיו לשקם את מעמד עולם העסקים האמריקאי בעולם. מטרתו הקרובה היא ארגון הסחר העולמי. הרי הוא הופך את ניהול העסקים בארה"ב לבלתי ישים, במיוחד במקסיקו ובקנדה. אולם, בסופו של דבר, בהפסד העיקרי ממלחמת ארה"ב עם ארגון הסחר העולמי, ישא האיחוד האירופאי.
כולם פונים לבורא, באופן אינסטינקטיבי או באופן מכוון, אבל… הם פונים לשווא! בקשה שתניב תועלת תיווצר רק אם היא תבנה כבקשה משותפת לחיבורם של המבקשים, לחיבור הקבוצה, לשוב לכלי של הנשמה המאוחדת. הרי דווקא לשם כך הבורא שבר את הנשמה, את מערכת האדם.
כשאני בעלייה, עליי להעריך את מצבי כגדול, כיוון שעל ידו אני מעלה את כל הקבוצה. אולם גם בירידה אני חייב להעריך את מצבי ביחס לקבוצה, ביחס למידה שבה אני פוגע בה. אל תפנה את תשומת הלב למצבך, כיוון שהוא לא קיים ברוחניות!
קראו עוד בטוויטר שלי.