קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
לכופף את עצמי בפני החברים, פירושו של דבר – לבקש בעבור האחרים, מבלי לרצות דבר לעצמי בתמורה, ובלבד, שהם יקבלו את הכול. שזה יהיה המילוי שלי. אני נמצא בתוכם, דואג להם, מבקש בעבורם, ורק על ידי זה אני יכול להתמלא. זוהי מידת ההתכללות שלי בחברים.
מתי לב האבן שלי יסכים לכך, שחובה עליי להתחבר עם החברים? רק אחרי שבירות ואכזבות רבות, והכרה בכך שאם לא אבטל את עצמי כלפי החברים, אני אמות. האדם עובר משברים פנימיים רבים עד אשר הוא מסכים לעשות את מה שנדרש ממנו.
הבורא הינו כללות כל אור האין סוף, של כל הכלי המתוקן. כל פעם שבה אנו עוברים ממצב למצב, אנו מגלים, שזה מנוגד לכל מה שתיארנו לעצמנו קודם לכן. בעבודה המקדימה בינינו, אנו מכינים את עצמנו לעבודה עם מה שמנוגד לנו.
אנו עובדים תמיד באמונה מעל הדעת ביחס לבורא, שהרי הוא גבוה יותר מהכלים שלנו, מהתפיסה שלנו. איננו מכירים אותו בעצמו, אלא מגלים אותו בהתאם לתגובותנו להשפעתו. גילוי הבורא מתרחש בתוך הכלי, "בוא וראה", כתוצאה מהעבודה בינינו, בתוך הדעת.
עלינו להגיע לקשר עם החברים בתוך הדעת: לרצות להתחבר איתם, לאהוב אותם ולתמוך בהם בתוך הדעת. קשר שכזה, מביא לידי ביטוי את תמונת המציאות שצריכה להיות בידינו, את מבנה הנשמה אשר הבורא נתן לנו לעבודה.
כשאני מתקשר עם החבר, אני משחזר ומגלה את הנשמה הכללית של אדם הראשון, גם אם לעת עתה מדובר במימדים קטנים, בהקטנה פי מיליארד. אולם זוהי כבר האמת. אני כמו מביט על מפת העולם, רק בצורה מוקטנת מאוד. לאחר מכן המפה תגדל, אך המציאות כבר לא תשתנה.
העבודה מתחלקת לשני שלבים: עבודה כלפי החבר ועבודה כלפי הבורא (המקום). "המקום" זה העשירייה. במידת החיבור עם החברים, אוכל להתחבר עם המקום. אין בורא ללא "מקום" החיבור בינינו, אין אור בלי כלי.
קראו עוד בטוויטר שלי.
