קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
התיקון טמון בהתעלות מעל הרע. הרע נשאר, הוא הכרחי כדי לבנות מעליו השפעה. כדי להראות שהולכים אל עבר ההשפעה שלא למען הניצחון על הרע, אלא למען הדבקות בתכונות עם הבורא.
בפסח לא אוכלים ירקות ופירות עם קליפה. מה שלא ניתן להוריד ממנו קליפה, לא אוכלים (לדוגמא עגבניות). הקליפה מסמלת את האגואיזם. התנקות מהאגואיזם דורשת לקלף מעצמך את האגואיזם, המפריד אותך מהקבוצה ודרכה מהבורא. ההתנקות מהאגואיזם זוהי משמעות חג הפסח!
חשיבות הבורא משנה את סולם הערכים: אנו רואים חשיבות בהתעלות מעל הרצון שלנו ליהנות. מגלה תענוג מלדרוך על האגואיזם שלנו למען אידיאה ומטרה (מופשטת) רוחנית, שלא ברורה בינתיים ברצונות, במחשבות ובערכים שלי…
גלות – זוהי גלות מהעולם העליון, ההרגשה שאני מנותק מקיום בהשפעה ובאיחוד, כאשר החיים מחוץ לכך בלתי אפשריים. היסורים דוחפים להתקרבות בקבוצה בכל דרך ולקשר הדדי עם הבורא. אולם גם הרע מתגבר. עד שאנחנו מחליטים לברוח!
אם אנחנו מוכנים להלחם עם האגו המשותף שלנו, עם פרעה, המפריע לנו להתאחד, בעזרת כוח האיחוד, משה, למעלה מיכולתנו, אז אנחנו מגלים בנקודה המשותפת את העזרה מלמעלה:
"בוא אל פרעה, נלחם יחד".
הבורא מציע לנו להתאחד ולהוציא אותנו משליטת האגואיזם, ממצרים.
אנחנו מעלים את ההשפעה, את המצה מעל הרצון ליהנות, כמו לדוגמה המרירות (מרור). מתוך רצון להפוך את המרירות למתיקות ההשפעה לבורא, מגיעים לפסח, למהפך בתודעה: ליחס חדש לרצון להנות, שממנו בונים את דמות האדם – הדומה לבורא. אדם מלשון אדמה, דומה לעליון.
פסח – כאשר האדם כל הזמן פוסח מהפכיות אחת לשניה, כאשר פירור אחר פירור הוא הופך את הקבלה שלו להשפעה.
הוא עושה זאת בעזרת מצה – "לחם עוני", כשאין לו מזונות אחרים והוא מסכים להסתפק במה שמקבל מההשפעה.
בתחילת הדרך האדם חושב, שיוכל להשיג את המטרה בעצמו, שיוכל לשנות את עצמו בעצמו. לאחר מכן הוא מגיע להכרה שזה בלתי אפשרי. הדבר יכול להתממש רק על ידי הכוח העליון. כך מלמדים אותו שצריך להכניע את הראש ולבקש עזרה (כמו רבי עקיבא). כך האדם מגיע לאיחוד עם הבורא.
העיקר – זה לבטל את עצמך בפני הקבוצה. הבורא מביא אותי אליה. מושיב אותי בעגלה – אבל אני קיבלתי את זה ממנו ולכן אני נכנס לעבודה איתם. אם אני מבטל את עצמי בפני העגלה, אני מגלה כיצד היא הופכת לטיל הנושא אותי למעלה – ״אני דן במידת הקלקול שלי".
המסך, כשסתום, המווסת כמה רצון להנות אני מסוגל לצרף לכוונה להשפיע. צריך כל הזמן לווסת אותו בתוך עצמך – ביחסים בין הרצון להנות לבין רצון להשפיע – וכך עד לגמר התיקון, עלינו לעבוד כל הזמן עם המסך.
פסח – זו תחילת ההכרה בחשיבות ובגדלות הבורא. במידה שבה נגדיל בינינו את הרגשת גדלותו, נוכל להתקדם. הכל נובע מכך. אם האדם חי את גדלות הבורא הוא יכול ליפול ולעלות, אולם אלו שלבי התקדמותו, והוא לא יסוג מהם.
העבודה הרוחנית מתחילה מחוקי הפסח – האיסורים להמצא ברצונות אגואיסטים. לצאת מהם, להתגבר על האגואיזם – זוהי יציאת מצרים. ואחר היציאה וקבלת התורה, אור התיקון – מתרחשת עבודת תיקון הרצונות האגואיסטים לתכונות ההשפעה, בהידמות לבורא.
קראו עוד בטוויטר שלי.
