הלב זהו רצון שמכוסה בכוונה אגואיסטית. אם נשפשף את הלבבות שלנו, נוכל לקלף מהלב את הקליפה האגואיסטית – את הכוונה האגואיסטית.
ובמקומה נקבל את הכוונה להשפיע והלב יתמלא באור העליון.
״מוטב לנו לבוא לעמק השווה ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו, ואז אוכל לקרות את חוקי אלקים בשם מצות הטבע, או להיפך, כי היינו הך הם. ולא נאריך במילים על לא דבר" (בעל הסולם, מאמר השלום).
הטבע, כמו שופט, מענישנו על פי התחשבות עם מידת התפתחותנו. לכן בשיעור התפתחותה, כן יתרבו עליה העינוים והמכאובים. הרי השגחת הבורא מחייבת אותנו לקיים את חוקי ההשפעה.
ובשיעור שאנו מפרים אותם, הטבע מענישנו.
לבסוף הטבע ינצח אותנו ויחייב אותנו לאהוב את הזולת (בעל הסולם, מאמר השלום).
האתיקה של חיי האומות מוכרחת לחייבן לקיים את אהבת הזולת (ואהבת לרעך כמוך), כדי שיהיה שוויון בכל. זו תהיה התודעה החברתית של כל האומות. ובכל היתר, כל אומה יכולה להישאר בדתה ובתרבותה (בעל הסולם, דור האחרון).
ההיסטוריה היא התפתחות האגואיזם:
הליברליזם העניק צריכה טיפוסית. גדל דור של ליברלים חלשי אופי.
הם יבלעו על ידי מהגרים-לאומנים, פאשיסטים שמרנים.
הפונדמנטליזם המוסלמי ישטוף את אירופה. נפילתו תביא לעליית הקומוניזם.
אדם, אינו מסוגל להרגיש בשום אופן, מי ששלח לו את המחשבה, כי לא ירגיש בה, בטרם שבאה לרשות מח הדמיון שלו, וכיון שנמצאת ברשותו, נראית אליו כמו חלק מעצם שלו. לכן הבורא ערך בשבילנו סדר של מחשבות, אשר מתוך כל אותו הסדר, נוכל להשיג את שורשן – את הבורא (בעל הסולם, סוד שמותיו ית').
קראו עוד בטוויטר שלי.