קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הכנס הווירטואלי באמריקה, שיעור מס' 3
החברים, הם חלקי נשמתי. לא במקרה אני מצאתי את עצמי בקבוצה. מלמעלה הביאו אותי לכאן. צריך להבין שזה הבורא נתן לי דווקא את החברים האלה, שׂם את ידי על הגורל הטוב ואמר: קח! ומאז אני רק צריך לחזק את האחדות ואת הקשר שלי עם החברים.
אנחנו בונים את סדר הפעולות שנחוצות לחיבור, כולל סדנאות, סעודות, לימודים. אנחנו מתאספים לפחות כמה פעמים בשבוע ובכך מותחים חוטי קשר בינינו. אבל לא משנה כמה חזק אנחנו לוחצים על עצמינו ברצון להתאחד יותר ויותר, אנחנו לא נצליח להגיע לחיבור שמספיק בשביל הגילוי של האור העליון. פשוט לא יספיק לנו "מתח" כדי "להדליק" את האור. מדוע זה קורה?
בדורות הקודמים המקובלים התאחדו בקבוצות קטנות, לפעמים אפילו פחות מעשרה אנשים, וגילו את הבורא ביניהם. אבל המצב שלנו הוא אחר. אנחנו חיים בזמן שבו מתגלה המצב המקולקל של כל האנושות, של כל הכלי, של הנשמה הכללית שעברה שבירה.
ולכן אנחנו חייבים לקבל מהחלקים השונים שלה כמה שיותר רצונות, חסרונות, להפנים אותם, לעלות איתם לבורא ולדרוש ממנו גילוי. וזה כבר לא בשבילינו (1%), אלא בשביל הקהל החיצון (99%).
לכן, אנחנו חייבים להפוך למוליך של האור, כדי שהאור של הבורא יתגלה בנו ושאנחנו נעביר אותו למטה.
בשביל זה אנחנו קודם כל צריכים לחזק את עצמינו (1), לאחר מכן לפנות לחיסרון של הקהל החיצון (2), ואז לפנות לבורא (3). אז, מהבורא יורדים אלינו אור ושפע (4), ואנחנו מעבירים אותו למטה (5).
אנחנו בעצמינו לומדים את חכמת הקבלה, ולקהל החיצון מציעים את החינוך האינטגרלי. לכן, אנחנו צריכים לדעת כיצד לפנות לאנשים, באיזו צורה, באיזה סגנון להקנות להם את החומר, באילו מונחים להשתמש.
כתוב: "חנך הנער על פי דרכו". במילים אחרות, אנחנו מלמדים בצורה כזאת כדי שהמסר שלנו ידבר לאנשים ולא ידחה אותם. ואז, במידה שהאנשים יימשכו אלינו, אנחנו נוכל לצרף אותם לקבוצה שלנו. אבל צריכים למשוך אותם בצורה רכה, עדינה, כדי לא להרתיע את אלה שאינם מרגישים משיכה כזאת.
עד ימינו, כל המקובלים דיברו על עבודה בקבוצות קטנות, ולא על הפצה רחבה המיועדת לאלה שרחוקים מחכמת הקבלה. הרי, עד ימינו העולם לא היה נמצא במשבר הגלובלי והמקובלים לא היו צריכים להתעסק במצב כזה והוא לא כל כך התגלה בהם. אמנם, בעל הסולם כבר התחיל לכתוב על הדור האחרון, על הבעיות של התקופה שהוא חי בה, הוא הוציא את עיתון "האומה", אבל כל זה היה רק התחלה, "טיוטה".
מצד שני, אנחנו כבר חווים את המשבר בפועל ולכן חייבים לפנות לעולם. אחרת, אנחנו בעצמינו לא נשיג רוחניות, לא נרגיש נחיצות ממשית בפנייה לבורא. הרי, אנחנו רק גלגלתא ועיניים (גו"ע), "חפץ חסד", חלק קטן מאוד עם "עומק" רצון קטן שמגיע רק לדרגת אפס ואחת. והאנושות היא אח"פ עם דרגות שתיים שלוש וארבע.
לכן, אם אנחנו לא נקבל מהאנשים את ה"עובי" הגדול של הרצון, לא יהיה לנו עם מה לפנות לבורא. אין דרך אחרת – להבדיל מהדורות הקודמים, אנחנו פשוט חייבים לצאת לעם, לרכוש את החיסרון שלהם ולהעלות אותו למעלה.
במאמרים "הערבות" ו"מתן תורה" בעל הסולם כותב כיצד אנחנו חייבים לשרת את כל העולם בתור "צינור" מעבר בין הבורא לאומות העולם. אין לנו מהיכן ללמוד את זה – אנחנו בעצמינו מפתחים את החלק של השיטה שנקרא "החינוך האינטגרלי". העבודה נעשית באופן נמרץ ואנחנו מתקדמים מיום ליום.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס באמריקה, 17.11.2013
ידיעות קודמות בנושא:
גילוי אחר גילוי
חץ ההתפתחות
חכמת החיבור
