המבוי הסתום של האגו

כנס חרקוב. שיעור מס' 1.

כפי שידוע לנו מחכמת הקבלה, כל מה שקיים בטבע זה הרצון להתמלא, הרצון להנות, הרצון להתפתח. הרצון האגואיסטי הזה כל הזמן בוער בכל נברא, מניע אותו.

אם מדברים מנקודת המבט של המדע, מהרגע של המפץ הגדול והלאה התפתח החומר. אבל מה קרה לפני זה, את זה אנחנו לומדים בעזרת חכמת הקבלה. אנחנו לומדים שהאור העליון אנחנו מכנים אותו "הבורא", מפני שמלכתחילה כוח הטבע היחיד יצר, ברא רצון.

"יצר", "ברא" – יש לכך משמעות, מפני שזה אומר: עשה את מה שקודם בכלל לא היה, מלכתחילה לא היה אפילו במצב כלשהו של עיבור.

ובכן, האור העליון ברא רצון והתחיל לפתח אותו. זאת פעולת הבריאה היחידה – לידת משהו משום דבר.

המקובלים אומרים שעכשיו בינתיים, איננו יכולים להבין זאת, מפני שאיננו נמצאים בשני המצבים המנוגדים, איננו מרגישים את החצי השני של העולם, איננו מרגישים את האור. בעולם שלנו תמיד משהו נוצר ממשהו, מלכתחילה יש לו סיבה. כאשר אנחנו נתחיל להרגיש את האור, את כוח הבריאה ההתחלתי, אז נבין מה זאת אומרת לברוא משהו משום דבר.

אז האור העליון ברא נברא – רצון להנות, רצון לקבל, להתמלא, להתפתח. ואת הרצון הזה כל הזמן הוא מפתח.

ההתפתחות של הרצון הזה עוברת דרך ארבע דרגות שנקראות "ארבע בחינות דאור ישר". יחד עם בחינת "שורש" הן יוצרות חמישה חלקי בריאה ומהוות דגם עיקרי של כל מה שקיים.

בסופו של דבר, הרצון מגיע למצב שהוא רוצה להיות דומה, שווה לאור, לרכוש אותה דרגה, את אותו המעמד. זה מלכתחילה נמצא בתכלית האור שמפתח את הרצון.

אחר כך מתרחשת הירידה עד עולמנו, וכשהאור מגיע למימושו הסופי בתוך הרצון, מתממשת בנייה מחודשת של הרצון הזה – הוא נעשה דומה לאור.

בעולמנו זה קורה בצורה כזאת: כדי להיות דומה לאור, על הרצון לשנות את עצמו, לעלות את עצמו עד דרגת האור. עליו ללמוד למשוך את האור כדי לשנות את עצמו. רק בצורה כזאת הוא יהיה מבין, מפותח, יגיע לאותו המעמד, לאותה דרגת ההתפתחות.

כיצד עושים זאת?

על ידי האור מלמעלה נברא רצון אחד, ואז הוא נשבר לחלקים. מדוע? כדי שירגיש את עצמו באמת אגואיסטי, שבאמת ירגיש את הטבע שלו שרוצה רק למלא את עצמו, ולא יותר.

במצב כזה אנחנו נמצאים בעולמנו. אנחנו התפתחנו בהדרגה: דרך הטבע הדומם, הצומח והחי – עד "אדם", ואחר כך, במשך עשרות אלפי שנים, הוא התפתח עד מצבנו היום. אנחנו עברנו את כל השלבים האגואיסטים. התפתחות הרצון דחפה אותנו לשינויים יותר ויותר גדולים בחברה, בטכניקה, בטכנולוגיה, במדע, בתרבות, במסחר בינלאומי, בבניית כל מה שעשינו.

בסופו של דבר אנחנו הגענו היום למצב מאוד לא נעים במידה מסוימת, כאשר מרגישים שלמעשה הרצון שלנו מימש לחלוטין את עצמו בתוך האגו שלו. והלאה אנחנו רואים לפנינו מבוי סתום. את המבוי הסתום הזה האנושות מרגישה יותר ויותר.

אנחנו מצאנו את עצמנו במצב מיוחד, הרי יש לנו הזדמנות להסביר לעצמנו מדוע אנחנו מצאנו את עצמנו במבוי סתום ובצורה כזאת להתמצא במצב הנוכחי, להבין שהוא קרש קפיצה למצב הבא. ההסבר הזה הוא עזרה ענקית להמשך קיום שמח – הרי אנחנו יכולים לשאוף למשהו, אנחנו מבינים, יודעים מה קורה.

תתארו לעצמכם מיליארדי בני אדם בעולם שנמצאים היום תחת האיום של המשבר, הרעב, מכות הטבע והאקלים השונות, שאינם יודעים מה מצפה להם מחר, מאבדים עבודה, הם לא מבינים כיצד ממשיכים להתקיים, לא רוצים להוליד ילדים, לבנות משפחה. האגו הגיע למצבו המקסימלי ו"התעגל" – אין יותר לאן לגדול. אנחנו גמרנו את כל הפרויקטים הגדולים שלנו ולא יודעים מה לעשות עכשיו.

באופן כללי, המצב הזה משתלט על כולם בעולם. על פי מחקרים מדעיים בהתאם למה שכותבים פסיכולוגים, אנליסטים, סוציולוגים (וגם הפוליטיקאים לאחרונה מתחילים גם לדבר על כך), העולם נמצא בחוסר ודאות – כולם, חוץ מאלה שמקבלים את הידע שלהם מתוך חכמת הקבלה.

מתוך שיעור מס' 1 כנס חרקוב, 17.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הפסיכולוגיה כראי להתפתחות האגו
סוף התפתחות האגו
בנקודת ההכרעה