דף הבית / חינוך, ילדים / המאה ה-21 צעד אל הנצחיות

המאה ה-21 צעד אל הנצחיות

laitman_2008-12-25_8420_w.jpg

שאלה: מדוע יש סתירה בין הערכים הגשמיים לערכים הרוחניים?

תשובתי: לא מדובר על ערכים גשמיים ורוחניים, אלא על הסתירה בין "אני" ו"אנחנו".

אנחנו התפתחנו בצורה אישית, אגואיסטית. כל אחד ניסה לקחת כמה שיותר, להרוויח בהכול: אגו, קינאה, כבוד, שליטה. כל אחד השתדל להסתדר בצורה כמה שיותר נוחה. זה מהווה את הכוח המניע את האדם.

ועכשיו, כאשר הטבע מתגלה כמערכת אנלוגית סגורה, כבר איני יכול לחשוב רק על עצמי, אלא אני חייב לקחת בחשבון את כל המערכת ולהבין שהרווחה שלי תלויה באחרים. כפי שהיום שיתוף הפעולה ההדדי שבין המדינות, מחייב אותן להתחשב זו בזו, אחרת אף מדינה לא תוכל להתקיים, כך גם כל אדם ירגיש זאת בהדרגה על עצמו. לכן אין כאן רוחניות. זאת הניגודיות בין האישי (האגואיסטי, על מנת לקבל) לכללי (האלטרואיסטי, על מנת להשפיע).

הבעיה היא שצריך להתרחש מהפך רציני ביותר בחשיבה האנושית, בגישה.

אבל אם אנחנו מבינים שתחת השפעת הסביבה הנכונה אנחנו יכולים לממש את זה, אז הבעיה נפתרת בקלות רבה. רק כך!

בנושא הזה יש לנו הישגים רציניים מאוד. כבר הרבה שנים אנחנו עורכים לימודים כאלה עם הילדים ורואים מה מתרחש איתם. הילדים חושבים אחרת לחלוטין, הם מתייחסים באופן שונה לסובבים אותם. אין בהם בריונות, אלימות, שום בעיות מיוחדות. הם תופסים בקלות רבה את כל הטבע ואת כל הסובב, עד כדי כך שבגיל 13 או 14 הם הולכים ללמוד באוניברסיטה. וכל זה מפני שיש להם מבט שונה על החיים, הם לא נבהלים משום דבר ומקבלים הכול בקלות. ההשכלה האינטגרלית נותנת לאדם כזה מגע פנימי עם העולם שהעולם הופך להיות מובן עבורו.

אנחנו פותחים קורסים של הלימוד האינטגרלי למבוגרים בכל רחבי העולם. הסניפים שלנו קיימים בעשרות מדינות, ואנחנו רואים עד כמה זה עוזר לאנשים.

אבל זאת איננה בעיה רוחנית, זאת בעיה של הכרת העולם, ההבנה העצמית. כי היום אנחנו מרגישים את עצמנו דרך חמשת החושים שלנו. בכללות, איננו רואים את העולם שנמצא מחוצה לנו, אנחנו רואים את העולם שבתוכנו.

תתארו לעצמכם קופסה עם חמישה פתחים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. בסופו של דבר הם כולם מתאספים יחד, מתחברים ונותנים לי תמונה של העולם הסובב שמצטיירת בחלקו האחורי של המוח. אני תופס בתוכי את תמונת העולם בחמשת החושים הגשמיים הבהמיים, בדיוק כמו כל בהמה. וזהו העולם הפנימי שלי, הרגשת "האני" (האגו שלי) ושל מה שאני מרגיש מבחוץ.

ואם בתוכי לא עובד האגו, אלא תכונת ההשפעה, כאשר אני מצייר לא את ה"אני" אלא את ה"אנחנו", אז מופיעה אצלי ההרגשה של "אנחנו" (העולם החיצוני). אז אני נעלם, אני לא קיים, אלא קיים "אנחנו".

מה הכוונה "אני נעלם"? אני לא נעלם לשום מקום, אבל אני מתחיל להרגיש את האחדות. אני לא מרגיש את עצמי על ידי הכבד, הכליות, הלב והריאות, אלא אני מרגיש את כל הגוף, וההרגשה הזאת של כל הגוף, של כל הטבע, נותנת לי את הרגשת הנצחיות.

אני מרגיש שאנחנו חיים בחלל נצחי, במידע נצחי. זה באמת כך, מפני שאני לא ננעל, לא תופס את העולם בצורה הצרה, האגואיסטית. הוא הופך להיות עבורי כגוף אחד חי.

יחד עם זה אני גם מרגיש את עצמי, אבל בתוך המערכת הכללית. במידה שאני יכול להיות מקושר באופן אינטגרלי עם המערכת הזאת, לשתף איתה פעולה, היא עליי ואני עליה, במידה הזאת אני כל הזמן מעלה את עצמי.

כלומר, בהתפתחות שלנו, נניח מהמפץ הגדול, אנחנו עברנו את הבחינות של ה"דומם", ה"צומח" וה"חי", ועכשיו צריכים לעלות לדרגת ה"אדם". לפנינו עכשיו הבחינה הרביעית האחרונה. אנחנו נמצאים במעבר. זוהי המאה ה – 21 שלנו.

מתוך השיעור המקדים של הכנס בליטא, 22.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
"אנחנו" זה איבר חישה חדש
שיטת הריפוי
חוסר ההתאמה בין שתי המערכות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/n53hJ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest