הכנה לתפילה

ספר הזוהר, פרשת "ויקהל", סעיף 141:

"ולפיכך, אסור לעורר קול של אדם בתפילה, כדי שישרה בה קול העליון, זעיר אנפין. כי הדבור עולה למלכות ומתאחד עם זעיר אנפין על ידי המלכות. ומקבל קול ממותק מזעיר אנפין, ואז ראויה התפילה לקבלת השפע ודיבור העולם העליון אינו צריך להישמע יל ידי קול של אדם."

יש כלל: "אין כלי בלי אור", הכול נעשה על ידי האור, ואילו אנחנו רק נותנים יגיעה, שהיא קודמת לכל מעשה. וכל מעשה ומעשה נעשה אך ורק על ידי ה"אור" שעובד על ה"כלי".

ומאיתנו נדרשת יגיעה "בעלמה". אנחנו לא עושים שום פעולה, אלא רק מגבירים את עוצמת החיסרון. ולכן זאת הסיבה שאנחנו נמצאים בעולם שלנו, מפני שרק בו אנחנו יכולים לעשות כל מיני ניסיונות ומעשים, שמנקודת מבטה של הרוחניות הם אינם מעשים. הם רק מביאים אותנו למצב, כדי שאנחנו נוכל לבקש גם על תיקון הכלים וגם על המילוי שלהם.

לכן העולם שלנו הוא כל כך מיוחד. אם לא היינו קיימים במציאות כזאת, אז לא היינו יכולים להשפיע בשום צורה על העלייה הרוחנית שלנו, כיוון שכל הפעולות נעשות רק על ידי האור. אז איך אני, שנמצא באיזו שהיא דרגה רוחנית, יכול להשפיע על מה שיותר למעלה ממנה? באילו אמצעים? – אני חייב להיות מנותק מהעולם הרוחני כדי לבקש להעלות את עצמי ממצב למצב, ממדרגה למדרגה של בירור ותיקון חדש.

חייבת להיות מציאות שמנותקת מכל הסולם הרוחני שאני נמצא בה, אני אוכל תמיד לעשות הכנות לתפילה שלפני התפילה. לכן בעבודה שלנו הפעולות הגשמיות הן כל כך מועילות כדי להגיע למצב לבקש את המאור המחזיר למוטב. ולא לחשוב שאנחנו לא זקוקים לעולם שלנו ושאפשר לא לעשות כלום, אלא רק "להתחבר" בפנים וזה מספיק.

זה לחלוטין לא מספיק. להיפך, ככל שאדם עושה יותר בפועל ממש, הוא בזה אוגר בתוכו רצון, לחץ, ניסיון מכל הפעולות, שבסופו של דבר מצטברים לצעקה, לתפילה לפני התפילה. התפילה לפני התפילה מופנית למאור עם בקשה שיעשה את הכלי, את הרצון. והתפילה עצמה מופנית לאור שימלא את הכלי, כלומר ייתן לנו בפועל יכולת להשפיע.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
חולם להיות עבד של השפעה
פעולות מעשיות קובעות את התוצאה
מעומק הלב…

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest