הכלל של הלל

"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". את הכלל הזה קבע הלל הזקן עבור אלה שרוצים להיפטר מהכוונה האגואיסטית, להתקרב לעולם הרוחני, לרדת לעומק הגילוי של הבורא והתועלת שנובעת מכך.

האדם מבולבל, הוא אינו יודע כיצד לגשת לעניין, ובדרך כלל מניח שהוא יכול להשתמש בתכונות וברצונות הנוכחיים שלו, השייכים לעולם הזה. הרי הוא בכל זאת למד משהו, הבין משהו, השיג משהו בחיים שלו, ולכן נדמה לו שהוא יכול לעלות למדרגה הבאה לפי אותם החוקים.

וזאת כל הבעיה: אנחנו התרגלנו לחוקים המוכּרים לנו מהילדות. הגוף, בצורה בלתי מודעת, מכוון אותנו למחשבות, פעולות, תנועות והחלטות שתוכננו על ידי המערכת. אנחנו לא מבינים שהרוחניות דורשת מאיתנו לבחון מחדש את כל היסודות. אני לא ממשיך בדרך הקודמת אלא מסיים אותה ועובר לכיוון חדש, למימד חדש, שקודם לכן אפילו לא יכולתי לדמיין לעצמי. זאת לא סתם תפנית, אלא קפיצה אל הלא-נודע.

פעם הגיע להלל הזקן אדם שרצה להשיג את ההשפעה, לעבור מהכוונה האגואיסטית לאלטרואיסטית, מהעולם הגשמי לרוחני. הוא כבר הבין שהוא לא יכול לעשות את זה בעצמו, לפי ההבנה האישית שלו. כי הלימוד הרוחני הוא לא איזשהו קורס באוניברסיטה. האורח של הלל הבין שחייבים כאן להישמע לעצותיו של מקובל וללכת אחריו "בעיניים עצומות". הוא הבין שרק כך האדם יכול להצליח, כי הוא בעצמו אינו יכול לראות בראייה האגואיסטית שלו את הדרך שנפרשת לפניו. ולכן הוא בא עם השאלה הזאת להלל.

הלל הזקן מגלם את כל ההלכה, כלומר את כל כללי ההליכה בדרך למטרת הבריאה. ותשובתו הייתה פשוטה: תעזוב את כל החכמות. תקיים רק כלל מפתח אחד: אל תעשה לאחר את מה ששנוא עליך.

כדי לבדוק את הדרך שלך, אתה צריך כל הזמן, כל שנייה, לבדוק את עצמך ביחס לחבר: האם אתה יכול לחשוב על עצמך כמו שאתה חושב עליו? האם אתה יכול באמת לשים את עצמך במקומו, לדאוג לחבר כמו לעצמך ולעצמך כמו לחבר? אפילו אם יש לך בפנים ביקורת ובירורים, אתה צריך להתעלות מעל זה, מעל היחס השלילי לזולת, בכל אופני ההתגלות שלו.

זהו החצי הראשון של הדרך, שבה אתה מתחיל ליצור מגע עם האחרים. זה מתבטא בכך שאתה מפסיק להוות הפרעה. אתה כבר מוכן לקשר, רק שעדיין אינך מסוגל לממש אותו. בכך אתה מזמין את האור המחזיר למוטב והוא מקדם אותך קדימה.

ודאי שיישום העיקרון "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" מתחלק להמון שלבים. וכל שלב מהווה משהו אחר, חדש, מיוחד. בכל פעם תגלה עוד ועוד חלקים גדולים של התמונה הכללית. עכשיו נדמה לך שזה די פשוט: פשוט לא לגעת בזולת. אבל הרצון האגואיסטי שלך כל הזמן ייגע בו, ועוד איך. אתה תרצה להתנגד לו, להתכחש לו, לשבור אותו, להרוג…

תהיינה מספיק אפשרויות. ואז תתחיל לתפוס ולהכיר את המנגנון הפנימי שלך בהשוואה לכלל של "ואהבת לרעך כמוך". העניין כאן הוא לא הזולת, אלא העובדה שאתה עולה מעל לאגואיזם שלך לדרגת הבינה, למצב של "חפץ חסד".

הזולת עבורך הוא מכשיר האימון, הדוגמא, הקריטריון שביחס אליו אתה יכול כאן, בעולם שלנו, לגלות את הגישות הרוחניות, החוקים הרוחניים והתנאים הרוחניים. כי אנחנו צריכים לגלות את הרוחניות דווקא בעולם שלנו, ולא מעל לעננים. נכון, המימד הרוחני יביא עימו פרמטרים חדשים, אבל הם יתגלו ביחסים ההדדיים בינינו, בין כל בני האדם. ולכן נאמר "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך".

העיקרון הזה מובן לכולם וכולם יכולים ליישם אותו. הוא לא מציב לאדם שום דרישות מקדימות. תפעל איך שאתה. לפניך קיימת הקבוצה, ואתה יכול לעבוד עם החברים על התנאי הזה. אל תחפש משהו נוסף, אין לך אמצעי אחר שמוביל לגילוי הבורא. זהו התנאי הראשון בדרך.

בסך הכול יש את שני התנאים האלה, ושניהם מכוונים לזולת שנמצא לפניך. התנאי השני והאחרון הוא "ואהבת לרעך כמוך".

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "אהבת ה' ואהבת הבריות", 30.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מי זה "חברך"?
זה לא מתקבל על הדעת. אז איך אפשר לרצות את זה?
לאהוב ללא סייג

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/4F4XT

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest