הכינור האחרון בתזמורת

כל ההיסטוריה הקודמת וכל החיים הפרטיים הקודמים שלי הם ה-99.9% שנעשו על ידי הבורא. ו-ה0.1% הנותרים – הם מה שנשאר לי לעשות. אבל עבורי אותו ה-0.1% של החיים שלי, הוא בעצם 100%! מפני שהוא תלוי בי בכל מאת האחוזים, ורק לזה אני צריך לדאוג, ולא לשום דבר אחר. כי כל שאר הדברים אינם בשליטתי.

ואת האזור הקטן הזה, שבו אני צריך לעשות משהו בעצמי, אני צריך לברר. הדבר דומה לתזמורת גדולה, שבה מנגנים הנגנים הטובים ביותר בעולם, שמבצעים באופן אידיאלי את כל התפקידים, עם כל הרגש, מבלי לטעות ולאחֵר אף לא לרגע. ואילו אני צריך רק לנגן כמה תווים בודדים בכל הסימפוניה הגדולה הזאת. אבל אם אני לא אנגן אותם בזמן, זה יקלקל את כל המוזיקה. ואילו אם אני אעשה את מה שמוטל עליי, תצא סימפוניה מושלמת לחלוטין. כך גם בנויים החיים שלי.

ולכן האדם צריך לרכז את כל תשומת הלב שלו ואת כל המאמצים הפנימיים שלו רק על להוסיף כמה מהנקודות האלה, לנגן את אותם התווים שלי, אבל בדיוק כמו שצריך.

לכן חכמת הקבלה לא מדברת על שום דבר חוץ מזה. בעולם הרוחני קיימים המון דברים, זוהי מציאות ענקית, כמו תזמורת סימפונית עם המון כלי נגינה שונים ופרטיטורה מסובכת. אבל אנחנו לא לומדים את כל זה. אנחנו לא מרגישים את זה ולא מבינים בזה שום דבר.

המקובלים לא מספרים לנו על זה, על אף שהם כבר מרגישים את כל ההרמוניה הכללית הזאת, כתוצאה מהמימוש הנכון של התפקיד שלהם. הם רק מסבירים לנו איך אנחנו צריכים לנגן את החלק הקטנטן שלנו, את התווים שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 20.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האי הלבן שעל המפה
קרן אור מבעד לעננים
איך לגלות את הגורל שלי