הכול נגמר, אך ניתן לחיות לנצח!

כשמגיע ה"חושך" האמיתי, אתה יכול להוציא את עצמך מהמצב הזה ולהתגבר עליו רק באופן מלאכותי. הרי במציאות, אין בחיינו שום תקווה. אנחנו חיים כגופים חלבוניים ומסיימים את קיומנו כשאנחנו מתים.

ישנם החיים שמורגשים בתוך הגוף הבהמי, הביולוגי. ואם הגוף מת, נעלמת הרגשת החיים ולא נשאר ממנה דבר. מהבחינה הזאת אין לגוף האדם שום יתרון על הבהמה.

המוצא היחיד הוא לעלות, בעודנו בחיים האלה, לדרגת החיים הרוחניים. רק באופן כזה ניתן להגיע לנצחיות. אם תשתמש בהזדמנות הזאת, ותוכל לקפוץ למימד הבא בעודך בחיים הארציים האלו, סימן שהצלחת להיות נצחי. ואם לא, לא תהיה לך שום המשכיות.

והאדם מרגיש את זה. האמת הזאת מתחילה להתגלות עכשיו ומחלישה את האדם. הרי מסתבר שאין בשביל מה לחיות. הנקודה הזאת שקיימת בכל אדם, ודורשת ממנו את הנצחיות, היא שורש כל הבעיה. הרי היא דורשת את התשובה היום. כיוון שהיא מרגישה שעכשיו נעלמה כל הגישה הקודמת, כל הרוגע הקודם, שהאדם היה מרגיע את עצמו שהוא שייך לנצחיות. ואין מה לעשות.

הרצון שלנו שייך לבחינה ד'. בכל אחד מאיתנו קיימת ההכנה לדרגה ד'. אמנם הגוף שלנו שייך לדרגות הדומם, הצומח והחי, אך בתוך החי הזה ישנה נקודה מדרגת המדבר. ולפחות לנקודה האחת הזאת אני צריך לתת תשובה, אחרת היא לא תעזוב אותי במנוחה. הרי הנקודה הזאת היא מִדַרגה גבוהה יותר, ולכן היא חשובה יותר מכל דרגת החי שבתוכי.

אנחנו רואים שאם ניתן לאדם כל טוב, אך נאמר לו שהוא עוד מעט ימות ולא יהיה לו דבר, רק סמים יוכלו לנתק אותו מהמחשבות הללו, לרמוס את הנקודה הזאת עד כדי שהוא לא ירגיש אותה.

אנחנו הסתרנו באופן חלקי את מחציתה של הנקודה הכואבת הזו בעזרת הדת והרגשת קיום הנצחיות. כשיצא הספר של מודי "החיים שאחרי החיים", האנשים שמחו מאוד. הם אהבו מאוד לקרוא ולספר את כל הסיפורים האלו. זה נטע בהם תקווה לעתיד.

ידיעות קודמות בנושא:
לא קל לעמוד בפני האמת
לגדול ולזכות לתואר ʺאדםʺ
אני נצחי