קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך יכול להיות שתנועה של דומם, חומר שמתנגש בחומר, כדור שהולך להתנגש בקיר, תלויה באדם, בהתעניינות שלו, בעצם החשיבה שלו?
תשובה: אם אדם לא היה כלול עם זה, הדברים האלה לא היו בכלל מופיעים במציאות ולא היו קורים, כי הכול קורה בתוך האדם. היקום, הפלנטות, אני, כל האנושות, הכול קיים מפני שהכול זה הרצון שלי, ובתוך הרצון שלי זה מתרחש. יש פה שולחן, יש פה כוס, יש פה הרבה מאוד חפצים. נכון שאתה יודע או לא יודע עליהם. יש חלק מהרצון שלך שאתה שולט עליו, ויש חלק מהרצון שלך שבו מתרחשים דברים שאתה לא שולט, אבל הכול בתוך הרצון שלך. בהתאם לרצון שלך כך הם מופיעים.
שאלה: אבל איך אתה מסביר את השינוי שהמדענים רואים מול העיניים. הם השאירו הקלטות בצד, וברגע שפתחו לראות מה היה בניסוי הקודם שהקליטו, התוצאה השתנתה. הם לא שינו במכשירים שום דבר, האם זה קרה רק מזה שהתעניינו?
תשובה: ברגע שהם צפו בקלטות התוצאה השתנתה, כי התוצאה היא לא תוצאה, אלא היא נמצאת ומופיעה בתוך הכלים שלהם. אין תוצאה שקיימת בפני עצמה, אלא רק בתוך האדם הצופה. ומחוץ לאדם אין כלום, אם אני לא צופה אין שום דבר. וברגע שאני צופה, ברגע שאני מגלה, ברגע שאני מרגיש, אני מרגיש לפי התכונות שלי, לפי התפיסה שלי. רק כך הכול קיים.
המדענים לא יודעים, ולא חשוב לנו אם הם יודעים או לא, אבל חכמת הקבלה דיברה על כך מאז ומתמיד. אם תפתח את מה שכתב אברהם אבינו מהמדרש הגדול והלאה, הכול ברור לנו שזה כך. את זאת גילה עוד אדם הראשון.
