דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הכול מגיע מהבורא

הכול מגיע מהבורא

כתבי הרב"ש, מאמר "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה": " "הקב"ה שולח להם מתנה". ומה הוא המתנה, עני, היינו עני בדעת. כלומר, שאין הגוף מבין, איך יכול להיות דבר כזה, שנוכל לעבוד לתועלת ה', הלא זהו נגד הטבע. ורואה אז, שהוא עני אפילו במעשים. כלומר, לאו דוקא שהוא עני בדעת, אלא הוא עני גם במעשים. כלומר, שהוא רואה אז, שאין לו אפילו מעשה אחד, שיהיה לתועלת ה', אלא הכל לתועלת עצמו".

שאלה: האם הרגשת העוני נשארת בקביעות, עד גמר התיקון?

תשובתי: נראה שהיא גדֵלה יותר בכל פעם. אך הבעיה היא כזאת: נניח שאני מרגיש ריקנות, ולא בא לי לעשות שום דבר. אני מסכים עם המצב הזה, אני "קבור" בתוכו ואינני מוצא שום כוחות להתקדם. והאמת היא שגם לא כל כך כואב לי מזה. יכול להיות שכבר כואב לי קצת ואני מנסה לעשות עם זה משהו. אך גם יכול להיות שאינני מתייחס למצב כאל עונש מלמעלה, או מכשול שעליי להתגבר עליו, אלא אני מתייחס לדברים הללו כאל כלים חדשים.

זוהי נקודה מאוד חשובה. אם אני רואה במצב הנוכחי "הכבדת הלב", קשה לי לצאת ממנו, אינני יודע מה לעשות, ובכלל, מדוע זה קרה לי. אך מהצד השני, אני יכול לגלות את המצב הזה בשמחה, כמו קרש קפיצה להבנה חדשה. בכבדות הזאת שנפלה עליי, הבורא כביכול מכניס את עצמו: "רוצה להכיר אותי? – בבקשה". ודאי שאני ניצב בפני דבר שעדיין אינו ידוע, אך אני כבר צופה מראש את הפריצה.

חכמת הקבלה שונה מאוד מכל הגישות שהאדם פיתח לעצמו. בחכמת הקבלה אנחנו לומדים את היחס הנכון והשווה לשני צידי המטבע: ל"מלאך החיים" ול"מלאך המוות"; לבורא ולשטן; לאור ולחושך. הרי הכול מגיע מהבורא, אין עוד מלבדו. באף פעולה לא ניתן להבחין אם היא מגיעה מהבורא בצורה ישירה או בלתי ישירה. הכול ממנו, והכול לצורך התיקון. רק בתפיסה שלנו זה מתחלק לצורה ישירה ובלתי ישירה. אך האדם חייב בכל מצב לומר לעצמו באופן חד משמעי שזה מגיע מהבורא.

האנושות, מתוך החושך שהייתה שקועה בו, קיבצה מספר ידיעות מחכמת הקבלה והתחילה לחלק בין הצד ה"טוב" והצד ה"רע", בין האור והחושך, הבורא והשטן. כך נוצרו המיתוסים על מלחמה בין הכוחות ה"טובים" וה"רעים". אולם בראש ובראשונה האדם צריך להבין שאין שום דבר מבחוץ. הכול קורה בתוכו.

שנית, עליו לדעת שאין הבדל בין "טוב" ל"רע". רק בראי המעוות של האגו שלי, התמונה הכללית מתחלקת לשני החלקים הללו. הרי מה שנראה לי רע, מה שאני קורא לו "טומאה", יכול דווקא להיות האור. על סמך מה אני קובע שהוא חושך? הרי אני יכול להגיד כך רק אם אני כבר נמצא באור ומתוכו רואה את החושך שמגיע אליי.

בכלל, בעבודה הרוחנית לעולם לא קורה לאדם שהוא מייחס תכונות, כוחות או פעולות כלשהן למישהו אחר מלבד הבורא. מוטל עלינו רק דבר אחד: לקבץ ולסדר נכון את הפרטים בתמונה הלא-מאוזנת שלנו, כדי להגיע לאיחוד של ישראל, התורה והבורא, אל העיקרון: "אין עוד מלבדו". בכך אנחנו בכל רגע ובכל מצב משלימים את עצמנו ביחס למה שקיבלנו מהבורא באותו המצב.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 09.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
התוספת שלי
כשהלב כבד
כבר הייתי כאן?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ZNfbr

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest