דף הבית / חינוך, ילדים / הכוח המרפא של הדאגה לאחר

הכוח המרפא של הדאגה לאחר

שאלה: אחת החולות שלי הייתה חולת סוכרת וסבלה מדיכאון. היא הייתה בודדה ולכן אכלה כפי שהזדמן לה, לא בישלה לעצמה כלום, חיממה אוכל מוכן במיקרוגל ואכלה בחיפזון. אני התעניינתי האם יש לה חברה, וכשקיבלתי תשובה חיובית הצעתי להן לבשל זו לזו, הן שמעו לעצתי ושתיהן החלו להבריא. מדוע האדם לא יכול לעשות משהו לעצמו, אבל עושה זאת בהנאה עבור מישהו אחר?

תשובתי: אצל אישה זה בולט באופן מיוחד, מפני שמופיע אצלה אינסטינקט אימהי, דאגה, מחויבות. האדם מתעצל לבשל לעצמו. ידוע, שאם האישה היא בודדה, היא אף פעם לא תבשל. אבל אם יש לה משפחה, אז היא לא יכולה להרשות לעצמה להזניח הכול.

למה כשאנחנו דואגים לאחרים אנחנו מבריאים? – זה אפילו לא מפני שמתאזנות המערכות שלי ושלך, אלא מפני שאנחנו באים לאיזון עם הטבע, עם העולם הסובב העצום, שבו זורמים כוחות רבי עוצמה ששואפים לאיזון. אנחנו נמצאים בינינו כמו דִיפוֹל: פלוס-מינוס, מינוס-פלוס, שמתחיל לשתף פעולה עם השדה העצום הזה, עם הכוח העצום, ומאחר ואנחנו שואפים להיות דומים לו, אז אנחנו מזמינים על עצמנו השפעה חיובית שמבריאה אותנו.

יחד עם זה, אין זה משנה באיזו דרגה אנחנו מתקשרים בינינו. נניח, ששני בני אדם שולחים זה לזה איזה שהן שטויות נעימות, לא משנה מה. העיקר, שבזה מתממשת פעולה שמעמידה אותם בהתאמה עם השדה העצום הזה, ואז שניהם הולכים ומבריאים. וזה לא משנה שאחד שלח לשני תפוח, וההוא שלח לו חזרה איזה חפץ חסר ערך, לא בזה העניין. העניין הוא דווקא ההתאמה עם הסביבה, עם מה אתה משווה את עצמך: או עם אנושות מקולקלת, שממנה אתה לוקח רק את כל ההשפעות השליליות, או עם השפעתו החיובית של הטבע העצום.

מתוך שיחה בנושא "רפואת העתיד", 07.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אם אחלה, לא אפנה לרופאים…
איזון בין בני האדם
למען הרעיון המשותף

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/8bO3g

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest