דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הכוונה החשובה ביותר

הכוונה החשובה ביותר

שאלה: הכוונה החשובה ביותר תמיד ובכל דבר היא "אין עוד מלבדו"?

תשובתי: ובנוסף, שהבורא עושה הכול ולכן הכול נכון ולטובה ואילו לאדם נראה אחרת במידת חוסר ההתאמה שלו למידות של הבורא.

שאלה: אם ברצוני לגלות את הבורא אז כשאעשה מעשים שונים במשך היום, עלי לחשוב תמיד "בשביל מה אני עושה זאת?״ ומה צריכה להיות התשובה לשאלה הזאת?

תשובתי: תחילה, עלינו לשאול תמיד את השאלה "מה לעשות ובשביל מה?" ואחר כך להחליט אם לבצע את הפעולה הזאת או לא ולממש את ההחלטה.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/gAHqb

One comment

  1. מרדכי מיזהר

    מה הימטרה משותפת זה לכאורה נשמע מאוד פשוט אבל , לא פשוט לקלף את הרצון של כל אחד ואחד מאיתנו עד שבנינו דעה כל כך סובייקטיבית ומתייחסים לראייה של העולם בצורה אובייקטיבית ומשם הטעות בסיסית בתפיסת המציאות שהיא מחוץ לתודעת האדם עצמו שלא מסוגל, בתנאים הטבעים, לראות מעבר לחושים שלו, שהם מוגבלים, מאוד מאוד, וקל להוכיח את זה בלי להיות בעל כישורים מיוחדים, ידוע שהאנושות במשך התפתחותה, אחלה לגלות תגגליות בעמצעיםת שמחוץ לגוף שלו כמו המקרוסקופ, שבאמצעותו, גילו שיש חיידקים גם טובים וגם רעים, והגענו על ידי המקרוסקופ בקיצור לתוכלת חיים יותר ארוקים, אבל האדם ממשיך להיות כלוא בתוך החושיים הטבעיים שלו כי זה הטבע האגואיסטי שלו שלא מאפשר לו, לצאת אל מחוץ לעצמו, וחושב שמה שהחושים מגלים לו כל הזמן הם כל המציאות ואין מחוץ לחושים מציאות שהיא בעצם הרבה יותר מורכבת ומתוכמת ושהיא נמצת מעל החושים הטבעיים של כל אדם, העובדה הזאת ידועה לכל אדם עם מדברים איתו ומאירים מתוך רצון מכוון לגעת בנושא של אחד האנשים היוזם בעצמו כי הדבר, מושך את תסומת ליבו, ורוצה לשתף אנשים נוספים במה שהוא גילה, צשבעצם כל אדם חיי בהשליה בכל הקשור למציאות שלו האישית כי הוא מסתמך על החושים שלו עצמו, ההופך אותו בעל כורחו לשקרן פתולוגי, ואני בכוונה משתמש בכינוי פאטולוגי כי זו מחלה שהאנושות סובלת אחרי שהמדע העכשוי עם ההשגים של ההייטק והננוטכנולוגיה הגנו לידיעת המון ידע, שהוא למעשה כוח בפוטנציה שהוא לא ממומש כי אנו מכורים לרוב לרצון שלנו להיות תלויים בחושים המגבלים כי בהם נמצאות תבניות הנוחות לנו לחיות לפי המצב המוגבל הזה שהחושים מציים לנו ולא רוצים לפרוץ אל מחוץ לחושים כי זה מפחיד מאוד לצאת מהתבנית, ורבים מהתורות שמדברים על הנושא לא הצליחו להביא לכך, שקם דור שלם המוכיח שהתורה שבה הוא בחר, היא הנכונה, והרי הדוגמה הלכה למעשה.
    ומה היא התורה, היחידה היכולה לתת תשובות לכל השאלות שיש לכל פרט ופרט לחוד, כשאנו מחפשים להרגיש טוב, והאמינות של הדבר חשובה לכל אחד כהקיום שלו עצמו, ואז מתגלה חוכמת הקבלה שמכוונת את קהל התלמידים קודם כל לבחור בה באופן רצוני שלא ירגיש שהוא חייב למשהו דבר מה אלא הוא בא ללמוד מתוך סכרנות מה יש לחכמה להציע לכל מי שהחליט ללמוד מתוך רצונו, והיום אפשר לעשות זאת באופן ויטואלי כזה שאף אדם לא יכול לדעת =שהוא עצמו מתעניין בחכמה ומה היא מציעה לו באופן אישי ואינטימי, כי נבחותו ברשת יכולה להיות פסיבית עד הרגע בו הוא מחלית שהוא לא ממשיך להתעניין ופורש מהעיסוק, או שהוא ממשיך להתעניין ומעמיק את הרצון שלו עצמו כי הסכרות גוברת, ואז אותו הפרט עובר שינוי בעמדה הבסיסית שלו, כי האנון שלו גודל בכתובים שקראה עד עכשיו המחדשים לו, את העובדה שהמחלה שהזכרתי קודם הפתולוגיה שיש התנגדות לקבל את שהחוכמה מדברת עליו דווקא מחזקת את בטחונו האישי כך שהוא מרגיש לפי ההתייחסות וההזדהות של חברים לדרך כי באופן מיידי הוא מגלה המון פרטים שהם נחוצים כדי להבין דברים שלא היו ברורים קודם לכן למשל המושג "חבר" לובש לבוש יותר חזק כי הוא חבר לדרך חיים המציעה לו להיות אחד כזה להצטרף לחברה המציעה לו שיוויון מסוד אחר שמתבטא בצורה של החברות, ומה שברור לי שיש שיוויון הזדמנויות, להעפיק מהלימוד בהתאם למידת ההתענינות האישית של כל אחד ואחד ולא דורשים או כופים עלי שום מידה של מסירות אלא מה שיוצאה ממני כיוזמה איחשית וזה היה בשבילי מה שפתח את סגור ליבי לשיטה, ואז מדרגה אחר מדרגה לפי הקצב האישי שלי אני מרגיש בהתאם את גודל המסירות האישית שגודל וזה ענינו האישי של הגודל בצניעות המוכתבת על ידי השיטה אך תמיד הנושא של בחירה הוא העומד במרכז של ההוויה כי אין פה שיגרה אלא שינוי מתמיד שגם בא על ידי הלימוד שטמון בכתובים כוח היצירה שהכותב השאיר בין השיתין, ובנוסף כל החזרה בזמן שקראתי עליה שהאדם עובר ברגעים שלפני המוות כאילו שחייו עוברים כסרט בהילוך אחורים שיטת הקבלה משנה גם את הנושא מקצה לקצה, ואומרה לך באופן אישי הכי אינטימי ו"בחרת בחיים" ןלמה הכוונה? של ובחרת בחיים? שזה לא החיים של בהמה שחי כל אדם התלוי בחסדי חושיו אלא, שחיים בצוותא עם אותם אנשים שהם חברים לדרך, שגם שמו כל אחד לפי מידתו של מסירות להפיץ את החיבור באותה העדנה, באותו הנעום מידות של חנך לנער על פי דרכו, כי הבחיה העצמאים החופשית של כל אדם היא המאפשרת לו להצתרף כשותף מלה שחברה ההופכת להיות באותה העדנה ונועם הליכות לאנושות בעתיד. והזמן והמשאבים קיימים בשפע אין סופי כי הסבלנות והסובלנות והערבות ההדדית הם המאפינים של האדם העתידי השלם שכל הזמן מתקן עצמו במהירות האור הממלא אותו, שהוא דומה לשלם התכונותיו ודבק כל עוד נפשו בו.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest