דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הירקבות ולידה מחדש

הירקבות ולידה מחדש

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזהר", סעיף י"ד:

"ואפילו נפשות הצדיקים, לא תוכלנה להתענג בגן עדן, אחר פטירתן, אלא, אחר ככלות כל גופן, להרקב בעפר."

"גוף", זה רצון לקבל, והוא צריך להירקב, לאבד את צורתו הנוכחית. היום הוא כולו מקולקל על ידי הכוונה האגואיסטית על מנת לקבל, לכן הוא צריך "למות", להיפטר מהצורה שלו "על מנת לקבל", להירקב, להתפורר ל"פירורים".

עד עכשיו "קשרה" אותו יחד המשיכה האכזרית לתענוגים, הרצון ליהנות לעצמו כמה שרק אפשר. ה"גוף" היה מורכב מהמון רצונות של על מנת לקבל, שזה הרכיב "כנופיה" שמחוברת חזק לגוף אחד וכולה על מנת לקבל בלבד. היא שאפה לנצח את הבורא, לנצל אותו עד הסוף ולהפיק ממנו תועלת מרבית.

ולכן ה"גוף" המקולקל הזה צריך "למות", לקבוע לעצמו שמצב כזה זה מוות. אבל גם זה לא מספיק, הוא צריך להירקב כך שכל חלקי ה"כנופיה" יתפרקו, ייפרדו ו"ירקבו" ב"אדמה". זהו תיקון הכרחי, פירוק לחלקים בודדים, לגרגירים קטנים בודדים של הרצון הקודם, שלא יהיו בהם לא חיים ולא כלום. הם מגיעים עד למצב של "עפר", כלומר, אין להם שום דבר מהצורה הקודמת המקולקלת.

כך הרצון יורד ב"קו שמאל" דרך עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה דטומאה לאפס, לריקבון מלא, ואחר כך מתחיל לקבל צורה של עולמות עשיה, יצירה, בריאה, אצילות דקדושה, כלומר כוונה על מנת להשפיע. עכשיו כל החלקים מתחברים כדי להשפיע לאחרים ולא לקבל לעצמם. וזה כבר זמן התיקון.

לכן, ה"גוף" צריך "למות", להתנתק לגמרי מהמגמה של על מנת לקבל, כלומר לצמצם את עצמו מהפעולה של על מנת לקבל, ואחר כך להירקב לחלקיקים קטנים של "עפר", שזו הדרגה האחרונה לאחר "אש", "מים", ו"רוח", להירקב עד הסוף, ואחר כך להתחיל לאסוף ולהרכיב את עצמו מהחלקים האלה, אבל כבר בכוונה על מנת להשפיע.

מאיפה הוא ייקח את הכוונה הזאת? – מהאור העליון. הבורא מביא לך את הצורה שלו אם אתה רוצה להידמות לו. כמו אורח – אתה רק צריך לבקש, ובעל הבית יעשה את כל הדרוש. הוא לא יכפה עליך את ההשפעה, הוא כל פעם יתחשב במצב שלך וכל פעם יוסיף במקצת את הצורה שלו, ובזה שתקבל את הצורה, אתה יחד עם זה תקבל את המילוי. אבל זה כבר המילוי שלו ולא המילוי הקודם שלך. אתה כבר תרגיש את מה שמרגיש הבורא. לזה הוא רוצה להביא אותך, זה נקרא "להיטיב לנבראיו".

אבל אתה צריך להיות כלול משני החלקים המנוגדים האלה, מ"מינוס" ו"פלוס". אחרת אתה לא תהיה כנברא אמיתי. אתה חייב שיהיה לך משהו שאין לבורא כדי להיות קיים בצורה עצמאית, וכמו כן אתה צריך להיות כמוהו. הבורא כאילו עשה מעצמו העתק, אבל ההעתק הזה הוא בעל עצמאות. כי הצורה הפנימית שלו זה על מנת לקבל אבל מבחוץ מולבשת עליו הכוונה על מנת להשפיע. ואף שנדמה לנו שזה כל כך פשוט, אבל בעצם מדובר על המצאה גאונית.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, 03.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
החיים בהשפעה והמוות בקבלה
הרכות הבלתי נתפסת של הקיום
דקויות של לקבל על מנת להשפיע

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/MdeFA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest