היראה העיקרית

המצווה הראשונה שניתנה לנו היא מצוות היראה. "יראה" היא הפחד: האם אני הולך בדרך הרוחנית, האם אני רוכש את העולם הרוחני, האם אני מבין בצורה נכונה את מה שאני קורא, האם אני פועל נכון בתוך הקבוצה. בקיצור, האם אשיג את ההצלחה? הדאגה הזאת צריכה לאכול אותי כל הזמן. אם אני נרגע, אני מייד יורד מהפסים שמובילים אל המטרה.

בעולמנו, הפסיכולוגיה מונה יותר מ-800 סוגים של פחדים. האם אני מרוויח מספיק? האם אני בריא? האם לא יקרה לי משהו רע? אך אנחנו מדברים על הפחד העיקרי: האם אני הולך לקראת המטרה? האם אהפוך להיות המשפיע? זוהי כבר דאגה לדברים שאינני מרגיש אליהם שום נחיצות.

האם ארגיש את הנחיצות הזאת? האם אצבור אותה במידה מספקת, כדי להשקיע מאמצים ולכוון את עצמי אל המטרה? אני חייב לממש תהליך שלם: מהדאגה הקטנה ביותר והלא-מובנת ביותר ועד ליראה השלמה, שמכוונת בדיוק אל המטרה, כמו החוד של החץ, ומביאה אותי אל היישום: "האם אני משפיע ונותן מספיק לבורא? האם אנחנו הופכים בכך להיות שווים? האם אינני הופך להיות נמוך, בדומה לאורח שמקבל תענוג מבעל הבית כדי להימנע מהבושה?"

הפחד הזה הוא היראה, וזוהי המצווה הראשונה. כזאת יראה צריך לרכוש, כי היא אינה קיימת בי מלכתחילה. המטרה אינה נראית לעין, ואין כל עניין בתכונת ההשפעה. האם אני צריך את אהבת הזולת?! אולם אני חייב שתהיה לי אליה כזאת נחיצות, שתגרום לי להרגיש פחד: "ומה אם לא אשיג אותה?". פשוט איזה מין שיגעון, מנקודת מבטו של האגואיזם שלי. משהו לא טבעי. אך באמצעות הסביבה והאור המחזיר למוטב, אנחנו יכולים להשיג את זה, בעזרת הפחד: "האם אקבל את האור, כדי שהוא יעשה ממני אדם, שמפחד שלא ישיג את ההשפעה?".

ולכן, נמצא בפנינו תהליך גדול של בניית התנאים ההכרחיים. על אף שבפועל ניתן ליישם אותו במהירות, הכול כאן תלוי במאמצים שאנחנו משקיעים. קודם כל, אני חייב באמת להיבהל: "האם אני צועד בצורה נכונה אל המטרה?". ושנית, רק לאחר שרכשתי את היראה, מגיעה אליי תכונת האהבה. הרי האהבה אינה קיימת ללא יראה.

מתוך שיעור בנושא "אהבה", 04.03.2011