היסוד האבוד

המין האנושי התפתח מאגו קטן לאגו גדול. בזמנו, האדם גילה באופן טבעי שהוא זקוק למשפחה – וככל שהמשפחה גדולה יותר, כך הוא בטוח יותר. כך בצורה אינסטינקטיבית, הוא התחיל להתחבר עם האחרים, יצא מהמצב הברברי.

המשפחות גדלו והפכו לשבטים, ואחר כך התרחבו עד כדי כך שגם האנשים שהיו פעם רחוקים, נעשו קרובים. הופיעו כפרים וערים, הקשר המשפחתי שינה צורה למבנה רחב יותר – עם שחי במדינתו וקשור קשרי שייכות לגורל משותף, למנטליות משותפת.

אבל גם הקשר המשפחתי שמר על כוחו עד לפני זמן קצר, ונשאר חיוני לקיום. רק בעשרות השנים האחרונות אנחנו שברנו את המסגרות, סיפקנו לאדם שירותים שבזכותם הוא כבר לא מרגיש צורך במשפחה. כך נוצר המשבר במוסד המשפחה, מפני שעכשיו זוגיות אינה מבטיחה את היתרונות שהיו קודם. יחד עם זאת הרגשת השייכות לעם חשובה מאוד לאדם.

אבל ההתפתחות נמשכת, והיום אם רוצים זאת או לא, מתפתחת בנו הרגשה חדשה, שמתפשטת בכל כדור הארץ. הרי הטכנולוגיות המודרניות והתקשורת הפכו את העולם לקטן ונגיש. היום הוא כולו חדור בתלות הדדית גוברת, המרחקים מתקצרים, המערכות מתאחדות ואנחנו מתקרבים למצב של אחד שלם.

בצורה כזאת, אם לפני כן מושג "המשפחה" למרות היחלשותו, התרחב עד גבולות המדינה והעם, אז עכשיו הוא כולל את כל האנושות. זרם המהגרים גובר, העמים מתערבבים ביניהם, הגבולות נמחקים – היום הכול מתקדם בכיוון הזה.

מה ניתן לומר על עם ישראל בנוגע לכך? – הוא מבוסס על קבוצת מקובלים שנוסדה על ידי אברהם. האנשים אלה בכלל לא היו קשורים ביניהם מלבד דבר אחד שקשר אותם: בשלב כלשהו של התפתחותם הפנימית הם הרגישו שהחיבור הוא אמצעי להשגת הבורא.

גם יתר תושבי בבל השתוקקו לבורא, אך בצורה אחרת – הם בנו מגדל בבל, רצו להיות כמוהו. השאיפות הללו גדלו לאורך ההיסטוריה: "אנחנו נשלוט על חיינו בעצמנו, אנחנו נשחק במסחר ובתעשייה, אנחנו נכבוש את היקום, אנחנו, אנחנו, אנחנו…"

אבל כבר אז מספר בבלים רצו להגיע למהות החיים, ולא סתם להתענג בלי אבחנה. הרי מטרת החיים היא דווקא להכיר את מהותם. ולכן, כשהגיע המשבר ומגדל בבל נהרס, האנשים האלה שמעו לאברהם והבינו שישנה שיטה שמאפשרת לחדור לתוך המהות, לגלות את הכוח העליון.

והנה היום אנחנו נמצאים במצב דומה. יחידים מה"בבלים" המודרניים מכל העולם מתאספים לקבוצת "בני ברוך", כדי לגלות את הבורא. הם נקראים "עם ישראל".

ובנוסך לכך ישנו עם ישראל ה"גשמי" – צאצאים של מי שפעם יצא עם אברהם מבבל, מהמשבר הגלובלי הראשון. נשארו בהם "רשימות", "סימני דרך" שהם עברו, ועלינו לדאוג להם. מפני שבכל אחד מהם ישנם "רשימות" מהעלייה שהם עברו ומהשבירה שהייתה לאחר מכן.

מהסיבה הזאת שונאים אותם כל העמים: מצד אחד, לאחר שנשברו הם העבירו את ניצוצות ההשפעה לכל העולם, ומצד שני, כולם מרגישים בהם ייחודיות וחושך. ייחודיות כתוצאה מהניצוצות, וחושך כתוצאה מהמצב הנוכחי.

אנחנו עוד נגלה הרבה בדרך, אבל מה שלא יהיה, היום הגיע הזמן לפנות אל העם, לצאצאי תלמידי אברהם, יוצאי בבל העתיקה. כפי שכותב בעל הסולם בעיתון "האומה", הם בעצמם צריכים לעורר בתוך סביבתם את הקשר הלאומי. וקשר כזה יכול להתבסס רק על דבר אחד – על העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך". העם היהודי קם על יסוד זה, והאם היום הוא יוכל להיבנות בצורה אחרת? כל הניסיונות מצביעים רק על כך שבלי היסוד, העם הזה דומה לשק של אגוזים שמוכנים להישפך ולהתפזר בעולם בהזדמנות הראשונה.

ולכן בעל הסולם כותב: "והתקווה היחידה היא לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את האהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות את אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר."

אם העם לא ימצא את היסוד שלו, הוא בוודאי לא יצליח להחזיק מעמד בתוך גבולות המדינה ולהתבסס בה. בגלל זה גם כל העולם לא מסכים עם חזרתם של היהודים לארצם – הם עדיין לא מרגישים שיש בהם הכרת העם שחייב לחיות בארץ ישראל. היהודים יכולים להסתדר בכל מקום ורבים מהם עדיין אינם מבינים את השתייכותם לעמם ולקשר ההדדי ביניהם. הפגם הזה מורגש גם בהם וגם בכל העולם שמגיב בהתאם.

שיעור מתוך עיתון "האומה", 13.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
עם שאינו קיים
העם שהתאחד מעל האגו
התפתחות הערבות לאורך ההיסטוריה האנושית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/agutX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest