דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הילדים המפונקים של הבורא

הילדים המפונקים של הבורא

שאלה: מה לעשות, אם מבינים את גדלות הרב, גדלות הקבוצה, גדלות החברים וגדלות המטרה ובכל זאת לא מצליחים להתגבר על ההתנגדות הפנימית?

תשובתי: אף תלמיד אינו מסוגל להתגבר בעצמו על ההתנגדות שלו. זה מצב טבעי ולא יכול להיות אחרת. לאף אחד מאיתנו אין כזה כוח, כי כל הכוח נמצא רק בקבוצה. ישנם אלף אפסים, ואם הם לא מרוממים את הרב ואת הבורא כדבר אחד שלם, לא מעמידים אותם מעליהם, אם הם לא מתחברים לרעיון שמגיע מלמעלה, אז הם לעולם לא יהפכו מאפסים לאחד.

הכול תלוי בכך, איפה אתה ממקם את האפס שלך, האם לפני אחד או אחריו, כלומר, עד כמה אתה מעריך את הקבוצה ואת המדריך. בלי זה אי אפשר, כי כל זה חלק משיטת החיבור.

הביאו אותך לקבוצה ואמרו לך "קח!", זאת הבחירה החופשית היחידה שלך. אם אתה רוצה, אתה יכול להשתמש בה ועל ידה תממש את עצמך. ואם לא תרצה להשתמש בה, אז לא תצליח. אם אתה מתלונן על כך שאינך מסוגל להתגבר, זאת אומרת שאתה כבר מבין שאתה לא מסוגל להשיג את המטרה לבד. אף אחד אינו יכול לעשות זאת לבד.

למשל, על השטר של הדולר של ארה"ב מצויר נשר שמחזיק שלושה עשר חצים. זהו סמל של הכוח הטמון בחיבור. פעם אינדיאנים הראו לנשיא של אמריקה באיזו קלות אפשר לשבור חץ אחד, אבל כאשר הם לקחו מספר חצים ביחד וניסו לשבור אותם, הם לא הצליחו. הסמל הזה נשאר עד היום על השטר של הדולר.

אדם אחד אינו יכול לממש את תכונת ההשפעה. אין לו את הכוח הדרוש לכך. מדברים על השפעה, אז למי אתה תשפיע, למי אתה תעזור ומי יעזור לך? אתה זקוק לפחות לאדם נוסף, כי "מיעוט הרבים שניים".

אתה קיבלת את הקבוצה ואת כל התנאים שלא היו כמותם. מעולם לא היו תנאים יותר טובים מאלה שאנחנו נמצאים בהם היום. כל העולם מרוסק, אין שום מטרתיות ואידיאולוגיה כפי שהיו לפני חמישים עד מאה שנה, התקופה שבה פרחו הרעיונות של הקפיטליזם, הסוציאליזם והקומוניזם. לאנושות לא נשארו יותר רעיונות, כל אחד דואג לעצמו. הבדלנים רוצים לחלק את העולם למאות מדינות, כל אחד בורח לפינה שלו. כך נראה העולם המודרני. ואנחנו טוענים את ההיפך, שהטיפול, התרופה, התיקון הוא רק בחיבור.

אני לא מזהה שום מכשול לפנינו שיכול להפריע לנו להתקדם. אנחנו מוקפים בדאגה חסרת תקדים שמגיעה מלמעלה. אלה שעסקו בחכמת הקבלה לאורך כל הדורות לא קיבלו תנאים טובים כמו שיש לנו היום. יש לך חברים, יש לך שיטה שבה הכול מוסבר ומבורר.

אם אתה נשאר בחוסר מעש ואינך מסוגל לחייב את עצמך לעבוד, הדבר מעיד על חוסר קשר עם הקבוצה. חייבים לברר ביחד את מקום העבודה בינינו ולמלא אותו במאמץ שלנו. אתה חייב להשקיע יגיעה!

נתנו לך את כל ההזדמנויות: בניין חדש, הפצה דרך הטלוויזיה והאינטרנט. אז מה חסר לך כדי שתתרום את מנת המאמץ שלך בתוך החיבור בינינו? מדוע אתה לא מצטרף אלינו?

התייחסות: תמיד היה לי המון כוח ופתאום הוא נגמר…

תשובתי: אם אין לך כוח, תבקש כוח! יש "תפילה לפני תפילה", אבל חייבים להתחיל ממשהו. חייבים לשחק למרות שאין כוח ואין רצון. מלמעלה מתייחסים אלינו ברחמים, כי היו יכולים להוריד עלינו מעט דינים. אז, כולם היו מגיעים ללמוד מתוך פחד והיו מחפשים עצות כיצד להינצל מהצרה המתקרבת.

אבל מאפשרים לנו להתפתח ברחמים, כמו ילד מפונק שהוריו מאפשרים לו לטפס על ראשם, ממשיכים לאהוב אותו ונותנים לו מכל טוב. במה עוד אפשר לעזור? מלמעלה לא יכולים לתת לך כלום אם אין לך רצון ואם אתה לא משקיע אפילו יגיעה מינימלית.

מתוך ההכנה לשיעור, 26.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מי ינצח: השנאה או הצורך הקיומי?
מה ניתן לתיקון?
שני סוגים של אגו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/eXSJn

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest