היכן שישנם הורים וילדים מאושרים

הבורא נהנה מזה שמשחק עם האדם, כמו שאבא נהנה לשחק עם בנו. הטבע הטביע בהורים רצון להשפיע ולתת לילדיהם בעולם שלנו, זה נובע משורשים רוחניים. בדוגמה הגשמית הזאת ניתן להבין דבר מה על הרוחניות.

בדיוק כך כפי שאני נהנה מהתעסקות עם הילדים שלי, כך גם ההורה הרוחני, המערכת העליונה נהנת, להתעסק עם הילדים הרוחניים שלה. אנחנו הילדים האלו, רק שאיננו רואים זאת.

כאשר אתה משחק עם הילד, אז אין זה משנה באיזה משחק אתה משחק – העיקר היחס שלך אליו והיחס שלו אליך בחזרה. אם הילד בכלל לא מגיב, המשחק כבר לא יביא לך את ההנאה. אתה נהנה, רק אם הוא נהנה, אם הוא מבין את מה שאתה עושה עבורו, ויכול להעריך את מה שהוא מקבל ממך. זה דורש שהתכונות והרצונות שלכם יהיו דומים ושווים.

אנחנו לא מבינים זאת בעולמינו, מאחר וככל שהילדים גדלים כך הם גם מתרחקים מאיתנו יותר ויותר. בעולם הרוחני זה להיפך! ככל שהילד הופך לבוגר יותר, כך הוא יותר מתקרב להורה שלו ונדבק אליו ביתר חוזקה. אין זה אומר שהוא הופך לתלותי יותר. התלות של הילד נעלמת באותה צורה, כמו גם בעולמינו – אבל הקשר ביניהם מתחזק.

זה דומה להורים וילדים שיש להם עיסוקים משותפים ומטרה משותפת – בזה הם מתאחדים יחד. את הבורא והנברא מחברת מטרה משותפת, כי הרי הם רוצים למלא זה את זה, להחזיר הנאה זה לזה, כדי שאחד יבין עד כמה השני מעריך את מה שהוא מקבל ממנו, ויגלה בתוך הנתינה הזאת – אהבה. אחרת אני אף פעם לא ארגיש ואבין אותו.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 09.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
הבורא משחק עם לוויתן
משחק טניס נגד הקיר
משחק החיים