היכן למצוא לעצמי את המחמר

אני קורא למערכת הזאת, אשר אותה אנחנו צריכים לבנות כעת כולנו יחד: "סטימולאטור", מהמילה "סטימיול", לעורר, לדרבן (ביוונית: מקל חד שבעזרתו האיצו ודרבנו את החמורים וכך חייבו אותם ללכת קדימה). אצלנו זה עובד באותה הצורה, רק את השׂפה הזאת מבין "החמור" שלנו, הרצון (החומר) האגואיסטי. אך במקום להאיץ את "החמור" שלנו על ידי דקירות, ייסורים, אנחנו רוצים לעורר בתוכנו את האדם, כדי שהוא יביט קדימה ובעצמו ישתוקק לשם.

דרוש לנו מדרבן חיובי, "ייסורי אהבה" מהרצון להשׂיג את המצב הזה, שדווקא הם ידחפו אותנו "קדימה" ולא ייסורים גופניים "מאחור". עלינו להזמין בתוכנו ייסורים מהסוג הזה: "למה עדיין לא השׂגתי איחוד ולא השׂגתי דבקות עם הבורא, למה אין לי יראה?". השלב הראשון לחזרה אל הבורא: "תשובה מיראה", כאשר אני בעצמי מפתח בתוכי את הרגשת היראה ביחס למטרה הרוחנית, לבורא, להשפעה, ולא רץ בפחד מהמכות שדוחפות אותי מאחור. אני משנה את המניע המדרבן, סטימיול.

אם אני רץ קדימה תחת המכות (פחד בעולם הזה ו/או עונש בעולם הבא), זה לא נקרא חזרה אל הבורא. כך האנושות מתקדמת אלפי שנים, זו אינה התקדמות רוחנית, אלא סתם אבולוציה טבעית של הרצון, שינוי של מצב לא נעים לחדש, כפי שאנחנו מקווים, נעים יותר. וחזרה אל הבורא שעליה נאמר: תשובה, תשוב ה' לגבי ו'. זה אומר שעליי להוליד בעצמי בתוכי יראה ופחד מזה שאין לי את תכונת ההשפעה והאהבה! אך מה עליי לעשות אם איני דואג לכך, איני מפחד?! מאיפה לי לקחת את הפחד הזה? – רק מהסביבה!

אם הסביבה תיצור לפניי כזאת תמונה, כדי שאני אבין שמצבי הוא נוראי, אך מקדימה מצפה לי משהו נפלא ובלתי רגיל, אני אשתוקק קדימה. זה נקרא הדרבון הרוחני הנכון, שהודות לו אנחנו מתקדמים. מאחר וההתקדמות הזאת היא לפי רצון עצמי, את כל הדרך הזאת אנחנו צריכים לעשות לפי "התעוררות מלמטה". אך אם אינני מארגן לעצמי סביבה שנותנת לי השראה להשתוקקות כזאת קדימה, שאני רץ בפחד מזה שעד עכשיו לא השגתי את המטרה הזאת, כאילו מאחור רודפות אחרי צרות נוראיות, אז אני אף פעם לא אעבור לרגע הבא! אני לא אזוז מהמקום. לכן "הסטימולטור" נחוץ לנו מאוד, הוא דרבון חיובי.

מתוך שיעור על מכתבו של בעל הסולם, 13.08.2010

רשומות קודמות בנושא:
עיקרון עבודתו של "הטמאגוצ'י" הרוחני
סימולאטור רוחני – צעד לקראת חברה עתידית
סימולאטור של ההתקדמות הרוחנית