דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / היכן במפת הבריאה נמצא העולם הזה?

היכן במפת הבריאה נמצא העולם הזה?

העולם שלנו נמצא מתחת לנקודה המרכזית של כל הבריאה, מלכות, מתחת לסיום הקו של התפשטות האור הנמשך מאין סוף (קו אין סוף) ש"נוגע ולא נוגע בו". הוא מעביר לנו ניצוץ זעיר של אור, כדי שנוכל בצורה כלשהי לדמיין אותו ולהמשיך להתקיים. הניצוץ הזה נקרא נר דקיק. אך למעשה ביחס לעולם הרוחני העולם הזה שאנחנו מרגישים עכשיו, אינו קיים כלל! בתמונה של הבריאה גם הנקודה הזו היא רוחנית ולא גשמית, כפי שאנחנו מדמיינים אותה כעת.

כל 125 המדרגות הרוחניות הבאות, שבהן אני עולה לעולם אין סוף, נעלמות לאחר שעלייתי. הן לא האשליה שלי, הן רק מתחברות יחד כמו שטיח מגולגל, ונשארות בתוכי בדומה לניסיון החיים שנשאר בילד שהתבגר. הוא יכול להיזכר בילדות שלו וכך להבין ילדים אחרים. אחרת איך הייתי יכול להבין את הנכד שלי בן השנתיים? זה אפשרי כי פעם גם אני הייתי קטן. אף על פי שאינני זוכר את עצמי בגיל שנתיים, אך בתוכי נמצא המצב הזה, כל "הפרצוף בן השנתיים" הזה. אם זה לא היה כך, לא הייתי יודע כיצד לגשת לילד מגובה 60 שנות קיומי. הייתי מזמין אותו ללמוד זוהר ולא הייתי מבין שהוא עדיין לא צריך את זה.

כך אנחנו בנויים מלמעלה, כמו מחשב שכולל את כל התוכנות הללו, ועובדים על בסיס נתונים שקיימים, דימויים שאותם אנחנו מעוררים, בוחרים מהארכיון שלנו. אך המציאות שנמצאת כעת לנגד עינינו היא אשליה מוחלטת. הרי היא מוקרנת על הרצון האגואיסטי שלנו, שלמעשה אינו קיים! הרצון לקבל תענוג לעצמו נעלם בצמצום א'! אפילו לפני כן, הכוונה האגואיסטית לא הייתה אמיתית, מפני שברגע שהיא התעוררה היא הצטמצמה.

כדי לבצע עבירה עליך לחזור עליה. בפעם הראשונה אתה רק טועם את התענוג שעוד לא הכרת לפני כן. אם בפעם השנייה אתה מחליט ללכת על זה במודע, זה נקרא חטא. לכן קבלה לפני צמצום א' אינה נחשבת עבירה. כשהנברא הרגיש אותה באותו רגע הוא התנגד לה.

"ארצנו" בחכמת הקבלה הוא הרצון לקבל תענוג לעצמו (ארץ מלשון רצון). כך, כדור הארץ קיים או לא? זה הרצון שלי שמצייר לי כך את כדור הארץ. לא הוא קיים, אלא התמונה שלו קיימת ברצון שלי. מכיוון שזה רצון אגואיסטי, הוא לא קיים בעולם הרוחני! לכן כל העולם הזה הוא דמיוני. נתנו לי אותו כאשליה כדי שממנו אוכל להתחיל להיוולד ברוחניות.

הבורא רוצה שנבנה את עצמנו ונהיה כמוהו, אך ממה נתחיל? אנחנו מתחילים מאפס מוחלט, כמו שהבורא התחיל מאין (יש מאין). כלומר אני מתחיל מאפס, לפני העולם הרוחני. כל מדרגה רוחנית חדשה שלי צריכה להתחיל כאן, בעולם המדומה הזה מחוץ לרוחניות: ראשונה, שנייה, שלישית וכן הלאה עד 125 (זוכרים שרבי שמעון לפני שעלה למדרגה האחרונה הרגיש כשמעון מהשוק). כלומר, בכל פעם אנחנו עולים מ"הארץ" הזאת, מהרצון הזה.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "בית שער הכוונות", 05.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
קליפה מגינה על הפרי
כל הבריאה – עשר ספירות
המטריקס של המציאות שלנו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/2kJ18

3 comments

  1. אילנית לוי

    מישהו יכול לעזור? הרב אמר שבפעם הראשונה,לפני צמצום א',הכוונה האגואיסטית לא הייתה אמיתית,מפני שברגע שהתעוררה היא הצטמצמה ולכן זה לא נקרא חטא. וכתוב,שבכדי לבצע עבירה, עלייך לחזור עליה.אבל הרושם שנוצר הוא רק איך לצמצם,ולא להיות המקבל.כי זה נראה שכבר נעשה החטא. האם החטא מתגלה באי יכולת לצמצם את הרצון? תודה

  2. אילנית לוי

    האם לפני צמצום א', יש יכולת להבין שיש קשר לאחרים?

  3. ואלרי מנהריה

    ===== העולם המדומה אשר מול עיניינו – הוא בדיוק כמו העולם המדומה אשר אנו יוצרים לתינוק בשלביי ההתפתחות של חיו ובהתייחס לדרגות ההשגים המוחשיים שלו(צעצועים, מוצצים…, פרצופים מוזרים וקולות שאנו עושים לו וכו'), שעלידם הוא לומד מה הקשר ומה ההבדל בין המציאות הנוכחית למציאות ה"חדשה" בשבילו אשר מתגלה לו גם כן בהדרגתיות ושלבים. כמו שבכל דבר כלפיו אנו מתכוונים למשהו כלפי העולם – כך הדברים שאנו חושבים שרואים ב*הכרה* מלאה – מכוונים לתוכן דומה בתכונותיו אך שונה במימד…(הלבשות של תכונות על "חומר" :כדור הארץ המפורק – מציאותיינו מפורקת…)

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest