דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / היום מתחיל מהערב

היום מתחיל מהערב

rav_2008-11-07_blackpool_lesson_12_w.jpg

שאלה: כיצד אני יכול לבדוק שאני מתקדם בדרך תורה, ולא בדרך הייסורים?

תשובתי: הסימן לכך שאתה הולך בדרך התורה (האור) היא השׂמחה. כתוב ששׂמחה היא תוצאה של מעשים טובים. אם אני מחובר עם אחרים, אני תמיד מהווה חלק מהגוף הכללי, הבריא ומקבל ממנו כוחות, התרוממות רוח והתפעלות.

משום שכולנו נמצאים בגוף הכללי שלנו, אני כל הזמן, ללא הפסקה, מקבל מהשאר רצונות חדשים ומילויים חדשים, לכן אני אף פעם אינני נופל ולא מתאכזב! אני אפילו לא מרגיש עייפות! ברור שאני יכול להרגיש עייפות בגוף הפיזי שלי, אך לא עייפות נפשית! במצב כזה האדם מפסיק להרגיש עליות וירידות, בשבילו הכול הופך להיות כאחד שלם.

האמת היא שהיום מתחיל מהערב, אך אינני מרגיש את זה כלילה חשוך, אני מרגיש שזו הכנה למדרגה הבאה. אני צריך עכשיו להצטייד בקצת תיאבון, לרעוב, בכדי שאחר כך אוכל להיות יותר קל בתפיסתי ורגיש כלפי ההשׂגה. הלילה אינו חשוך כפי שאנחנו חושבים, זהו חושך בתוך האגואיזם, זמן בניית הכלי הרוחני. אם בחיים הגשמיים אנחנו הולכים לישון בלילה, אז ברוחניות אנחנו עובדים בלילה בחריצות ובשקידה. אנחנו יוצרים, בוראים, בונים את עצמנו! כאילו שבלילה אנחנו מרכיבים את הרכב ובבוקר נוסעים בו.

אל תחשבו ש"לילה" ברוחניות זה חלום וניתוק מהמציאות, אני מתנתק מהמציאות הקודמת כדי לרכוש מציאות חדשה! אני בונה אותה באמונה למעלה מהדעת. ב"חצות" מתרחש זיווג או"א (אבא ואמא) ליצירת הרצונות (הכלים) החדשים. אני חייב לעבוד בחושך, מאחר והחושך מסתיר ממני את הרצונות הישנים (הרי אין לי שום צורך בהם ועליי להתעלות מהם למדרגה חדשה)  ומסתיר גם את הרצונות החדשים בכדי שאני אתחיל לחפש אותם, להבין היכן הם ולצרפם אליי!

כך אנחנו משׂחקים עם ילד, אנחנו מכינים משׂחק, אך אחר כך הילד צריך לעשות משהו בעצמו! הצעצוע חייב להיות מפורק (כמו לגו, קוביות), ולא שלם. הרי עליו להרכיב את הצעצוע בעצמו, וכך היא גם העבודה הרוחנית שלנו ב"לילה".

לכן מי שמחובר באופן קבוע עם הסביבה, לא מרגיש בזמן הירידות ניתוק מהדרך הרוחנית. להיפך, הוא מרגיש שניתנה לו ההזדמנות לעבודה ולהרפתקה מרתקת, כמו ילד שהטבע דוחף אותו להתפתחות ולכן הוא מאוד אוהב משחקים כאלה: להרכיב ולבנות.

אם הסביבה תדחוף אותנו אל המשחק הזה, כפי שהטבע דוחף את הילד, אנחנו נרגיש את עצמנו במסע מרתק. אך אם הסביבה אינה נותנת לנו התפעלות כזאת, אין לנו חשק לשחק, בדומה לילד שלא קיבל את הרצון הזה מהטבע ולכן מפגר בהתפתחותו.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 11.06.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
מיישר הנשמות
ויהי ערב ויהיה בוקר, יום אחד
אור וחושך

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ESKdX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest