היווצרות הנשמה

"ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "מצורע", פרק ט"ו, פסוק י"ט).

מדובר על גילויים של תיקון רציניים מאוד של "מלכות" ועל מחזור הירח, שאיתו הכול קשור בעולם שלנו.

פעם, לכל נשות ישראל היה מחזור חודשי מדויק שנמשך שבוע, שבו הזרימה של הדם (זב דם) התרחשה במועד קבוע ומדויק עבור כולן: באותו היום בתחילת החודש. זה מעיד על כך, שבהיותן במצב מתוקן תחת השפעה ברורה של הירח, הן היו מחוברות לאישה אחת.

הירח מגלם את ההידמות שלנו לשמש. ליקוי הירח על ידי כדור הארץ או להיפך, גילוי של הארתו, מסמל את דרגת התיקון. ככלל, אנחנו מברכים על מולד הלבנה, מפני שמתחילים לעבוד לשם כך שהלבנה תתגלה, כלומר תתגלה ההידמות שלנו לבורא.

בסופו של דבר, לאחר גמר התיקון שני המאורות הגדולים יאירו באותה המידה: המאור הגדול – השמש, שמסמל את האור העליון, והמאור הקטן, הירח, שמסמל את הנברא. כלומר הירח מסמל את מידת ההידמות שלנו לשמש, ההידמות לבורא.

לכן מקודם, במצב המתוקן, כלומר במצב של הידמות לשמש, המחזור החודשי של כל הנשים היה מתחיל באותו הזמן. אבל לאחר שלתוך הרצונות הטהורים נכנס האגו והתרחשה השבירה, אז לנשים נוצר שיבוש במחזור. אבל בכל מקרה, ברגע שמופיע זב דם, האישה צריכה לחכות עד לסופו ואחר כך להחזיק את עצמה עוד שבעה ימים כטמאה.

מנקודת מבט רוחנית, "זבה", זה אותם הרצונות שאי אפשר לתקן בחודש הנתון, לכן הם צריכים לצאת החוצה, כי אסור לתקן אותם. ולאחר שהם ירדו, הגוף מתנקה ומיטהר מהם, אז כבר אפשר לעבוד איתם ו"להתעבר".

בעולם שלנו "להיטהר" מסמל לטבול במקווה, ובעולם הרוחני, זה מסמל להיטהר תחת השפעת האור העליון.

לאחר שזב הדם הסתיים, הזרע שאותו מקבלת האישה מתחיל להיות ניזון מדם של הספירות הטהורות שנשארו בה. כך מתפתח הזרע הלבן של האב, והאדום (דם) של האֵם, ונוצר הוולד.

והבורא נותן את הנשמה, את האור, שמחבר אותם יחד ונולדת המדרגה הבאה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 05.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הרבה הוראות, כיוון אחד
אקולוגיה נקייה של העולם הרוחני
לא להאיר לעצמנו, אלא זה לזה