הטבע תמיד צודק. אז מה הוא אומר?

שאלה: כיצד ניתן להסביר לעָם את המסר שלנו לאיחוד? האם אפשר לומר שזה משהו טבעי ומובן מאליו?

תשובתי: אנחנו יכולים לדבר על איחוד, בכך שאנחנו מראים אותו מזוויות ראייה רבות. הרי האיחוד זה תמיד טוב במידה שמדובר על מטרה נכונה וצודקת. נאמר ש"מושב ליצים", כלומר איחוד רשעים, הוא רע להם ורע לעולם. מצד שני איחוד של אנשים, שרוצים טוב, מובן שהוא נושׂא טוב להם וטוב לעולם. אנחנו רואים את זה. כולנו ברווח מהאיחוד. איחוד מחליא רק לאגואיזם האישי של האדם עקב מוגבלותו. לא כל כך מסובך להסביר לאנשים, שבכל סיטואציה, איחוד שמלווה בכוונה טובה לא לגרום נזק לאף אחד, תמיד נוחל הצלחה. תמיד. ואם אתה רוצה להזיק למישהו או להרוויח על חשבון האחר, רק במקרה של קביעה לנזק עקיף או ישיר, אז האיחוד יהיה רע ובלתי רצוי. בכל שאר המקרים אפשר להביא נוסחאות, הוכחות, דוגמאות מהחיים של דרגות צומח וחי, וכמו כן מהיחסים ההדדיים האנושיים שממחישים שהאיחוד נושׂא טוב בחובו.

שאלה: כלומר, אפשר לומר, שאיחוד טוב תואם לחוק הטבע ולכן עובד?

תשובתי: כך אני אומר בכל השׂיחות ובכל וועידות הוידאו שלי. אפילו אם האדם שׂונא אותי, אפילו אם הוא מכוון נגדי ומושך לכיוון אחר, המטרה שלי, לפי מהלך השׂיחה, היא להעמיד אותו ואת עצמי בעמדה של חוקרים. אפילו שאנחנו יריבים שלא ניתן להשלים ביניהם, בכל זאת אנחנו נמצאים בטבע ואז אנחנו נצטרך ללכת בהתאם לחוקים שלו, בטוב אם נסכים, או ברע אם לא נסכים. בכל מקרה, אין לנו לאן לברוח ממנו.

ועכשיו בוא נראה, מי משנינו צודק. ואולי האמת, היא איפשהו באמצע? זה לא חשוב לנו כחוקרים, עלינו רק לגלות את האמת הזאת, ולא להישאר בהרגעה העצמית השקרית שלנו, נעימה ככל שתהיה. אנחנו רוצים לגלות את האמת, והאמת היא הטבע. אפשר לקלל את חוקי הבריאה, אך זה לא יעזור כי אתה הרי נמצא בהם. ועל הנקודה הזאת אנחנו צריכים ללחוץ. יותר ויותר גילויים מדעיים מורים על ההתנגדות שלנו, על ההופכיות שלנו לטבע שמתגלה בצורת משברים. תראו מה שקורה עימנו, לאן אנחנו הולכים באי הבנת החוקים של הטבע. אנחנו חייבים ללמוד אותם. ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" (אות מ"ב) בעל הסולם כותב על כך:

"וצריך שתדע אמנם, אשר סיבת כל הריחוק הזה, שאנו רחוקים כל כך מהשי"ת, ומה שאנו עלולים כל כך לעבור על רצונו ית', אין כל זה, אלא משום סיבה אחת, שנעשתה למקור, לכל המכאובים והיסורים שאנו סובלים, ולכל הזדונות והשגגות שאנו נכשלים ובאים בהם ח"ו. שיחד עם זה מובן, שבהסרת הסיבה ההיא, נפטרים תיכף, מכל צער ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להדבק בו ית' בכל לב, נפש ומאד. ואומר לך, שהסיבה המקורית ההיא אינה אחרת, אלא "מיעוט ההבנה שלנו בהשגחתו ית' על בריותיו", שאין אנו מבינים אותו יתברך כראוי".

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 26.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
רדום בזרועות האויבים…
האם יש לך תוכנית מר פיקס?
מפירוד לאיחוד