דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / החושך תומך באור

החושך תומך באור

מיכאל לייטמן

לפני שיעור הזוהר עליי לכוון את עצמי לכך שאני רוצה לתפוס, להבין ולהרגיש אותו בתוכי, בתוך החומר שלי, כדי שיתגלה לי האור ויפתח אותי – ולא להיסחף לדמיונות.

חוץ מזה, אסור לנו לשכוח שרק באיחוד ובחיבור, בשחזור ובקביעת הקשר בינינו באותו המקום שבו הוא נשבר – רק שם אנחנו משיגים את כל צורות הקשר בין האור והכלים.

הכלים שלנו שבורים, כלומר עלינו לגלות את הקשר השבור בינינו, ולהרגיש כיצד עלינו לתקנו.

הן הקלקול והן התיקון נמצאים בתוכי. שתי התחושות הללו חייבות להתגלות בי כחושך וכאור ולקבוע עבורי את צורת האותיות, את צורת הקשר, את ההרגשה שלי, את העליון.

תחושות אלה מבטאות את היחס המיוחד בין הכלי השבור לבין הכלי המתוקן, ודווקא משתי צורות אלה אני משיג את עצמי, את הבורא, את היחסים בינינו ואת האיחוד שלנו.

החוק הוא ש"אין העדר ברוחניות". כלומר, כל צורה קודמת שלי, כל צורה שבורה שאותה אני מגלה באמצעות החטאים שלי, כל הטעויות, כל הצרות והמכשולים – כל אלה אינם נעלמים.

הם מאפשרים לי להשקיע מאמצים לשם גילויים, ולאחר מכן למשוך את האור מקיף כדי שיתקן את אשר היה קודם.

אבל הקלקול נשאר בפנים, כדי שאבנה את התיקון דווקא מעליו. שני המצבים האלה חייבים להתקיים. איני צריך להגיע לשלמות סתמית ורגועה, שבה לא ארגיש וגם לא אבין דבר.

דווקא התיקון מעל הקלקול, שנותר על קנו, דווקא כששני המצבים האלה תומכים זה בזה – החושך למטה, והאור מעליו – מוליד בתוכי הבנה והרגשה, יחס ביני לבין הבורא ואת כל מה שנובע מכך…

מתוך שיעור "מבוא לספר הזוהר", 28.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
משום זה לא ילך אדם יחידי…
קיר או דלת לעולם החדש

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/9GRHu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest