קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אנחנו לומדים בחכמת הקבלה, שאהבת הזולת זה החוק הכללי שלפיו צריך לפעול. אבל נראה שצריך להיות לאהבה הזו סדר מסוים. קודם לאהוב את המשפחה, אחר כך את המדינה ובסוף את העולם כולו. למה ההדרגתיות הזאת? למה אי אפשר להגיד בפשטות "כולם שווים"?
תשובתי: כולנו שווים. אנחנו לא מעבירים דרגות מדור לדור, כמו שיש בעמים אחרים, שבהם הסטטוס של ההורים עובר לילדים, וכן הלאה. בעם ישראל אין דבר כזה, אלא הכול אך ורק לפי מה שהאדם מרגיש, משיג ומגלה, לפי זה הוא מקבל שֵם בחברה.
שאלה: בעל הסולם אומר שחייבים לאהוב קודם את האומה וצריכה להיות הדרגתיות באהבה. אי אפשר לאהוב קודם את מי שמרוחק יותר?
תשובתי: זה נכון. כשהקבוצה התחברה, כמו בזמנו של אברהם, שממנו יצאו כל תושבי בבל שהחזיקו בכלל "ואהבת לרעך כמוך". אברהם קרא להם והוציא אותם מבבל לארץ ישראל, אז לא הייתה עדיין ארץ ישראל, אבל זה אותו מקום שבו נמצאת עכשיו מדינת ישראל. לכן, כשאנחנו נמצאים כקבוצה נפרדת מאחרים, עלינו לדאוג קודם כל לקבוצה הזאת, וכך להתקדם. לאהוב קודם כל את מי ששייך לקבוצה הזאת, מפני שכך אנחנו שומרים על עצמנו. ואז עלינו לדאוג לכל האנושות, עד שכולם מגיעים בסופו של דבר לאותו חוק של אהבה.
