החופש מהמוות

שאלה: איזה סוג של הכרה עצמית נשארת אצל המקובל בזמן המעבר מגלגול גשמי אחד לשני?

תשובתי: מקובל הוא מי שרכש את תכונת ההשפעה. במקרה כזה, גם אם כל האורות הולכים מהרצון לקבל, הוא עדיין נמצא בתכונה הזאת. הוא השתחרר ממלאך המוות, עלה למעלה יותר, אל תכונת הבינה, ומרגיש את עצמו בתוכה. התכונה הזאת, הצורה הזאת, אינה נעלמת.

אם איננו מודעים לשום דבר בחיים שלנו, אז אנחנו מתגלגלים, בדומה לבהמות. הרשימות הפנימיות שלנו אינן משתנות, משתנה רק הצורה הביולוגית החיצונית, והאגואיזם הגובר הוא זה שמניע אותנו.

ולאחר מכן, מתעורר בנו הרשימו הרוחני הראשון, הנקודה שבלב. עכשיו אנחנו כבר יכולים בעצמנו לסייע להתפתחות שלנו, ולכן מביאים אותנו לקבוצה, לספרים ולמדריך. כאן, לפי מידת ההשתדלויות והמאמצים שהשקענו, אנחנו מוסיפים בעצמנו כוחות לרשימו שלנו. אנחנו כבר לא תלויים כל כך בזמן, כפי שאנחנו תלויים במאמצים שלנו, במידה שאנחנו מבררים אלו מאמצים נדרשים כדי לפתח את הרשימו.

רק על זה אני חושב, ואין לי כל עניין בכל שאר הדברים בחיים האלה. אני פותר רק שאלה אחת: מה מועיל לרשימו שלי? קיים הרצון שלי וקיימת הנקודה. לה אני דואג: "איך היא שָם? מה יועיל לה?".

על זה המקובלים עונים: תוכל להועיל לנקודה שלך אם תימצא בסביבה, עם המקורות הקבליים ועם המורה. וכך אתה מתקדם, כשאתה בוחר שוב ושוב בסביבה הזאת במקום ברצון שלך שזורק אותך לכל הכיוונים.

בזכות הסביבה, אני מגדֵל מהנקודה שלי כלי רוחני, שבו אני מרגיש את תכונת ההשפעה, את הבינה. ואז, אפילו אם הרצון הגשמי יתדלדל וייעלם, אני בכל מקרה קיים בתוך הכלי שלי. הרי אין היעדר ברוחניות.

כשהמקובל מת במובן הגשמי, הוא מאבד את תפיסת המציאות של העולם הזה. אך מתוך הרשימו שלו, מתוך הנקודה שבלב, הוא כבר רכש את המציאות הרוחנית ונמצא בתוך הכלי שלו.

מתוך שיעור בנושא "חיים ומוות", 10.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
החיים הם הכרה עצמית
החיים במדרגת ההשפעה
להרגיש את נשימת האור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/iIBwc

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest