החופש בין הפטיש לסדן

בעולם שלנו הכול נבנה על מאבק בין שני כוחות מנוגדים. כל שיתוף פעולה שלנו מבוסס על עליונות ושליטה של גורם אחד על האחר. כל הצלחה מושגת על חשבון משהו.

אז איך אנחנו יכולים ליצור קשר הדדי נכון בינינו? היום יש לנו רק פיתרון אחד: ויתורים. הייתי רוצה לכבוש את כל העולם, אבל מגבילים אותי: "תיקח רק את מה שנמצא ב-10 הסנטימטרים הקרובים אליך, ולא יותר". כל אחד מוגבל בצורה דומה, אבל איננו מסוגלים לקיים את הכללים האלה, ולכן מאז ומתמיד אנחנו מנהלים מלחמות, או משתמשים בשיטות אחרות כדי לרכוש עליונות ושליטה זה על זה. בכל פעם הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים אותנו מהמצב הנוכחי למצב נוח יותר.

אבל היום כולנו מקושרים זה לזה בצורה הדדית. אף אחד כבר לא יכול להתנתק מהאחרים או להתחיל לספק בעצמו את צרכיו, אפילו לא באופן מינימלי. אני תלוי באחרים בלית ברירה, עד כדי כך שהם חודרים לי לתוך הסלון, לתוך השכל והרגש. הקשרים בינינו קיימים בכל מקום, והם קובעים את כל החיים שלי.

בעבר, האדם הרגיש שהוא חופשי לאחר העבודה, ולא היה תחת הנטל הטוטאלי של רשת ההשפעה ההדדית. אבל היום כולנו כבולים בשרשרת הכללית, ולכן שני הכוחות המנוגדים שפועלים בכל אחד – גם הם קשורים הדדית ברמה הגלובלית. הייתי מתגבר על הבעיות האישיות שלי, או לפחות משלים איתן, אבל בדורנו זה בלתי אפשרי. אני עד כדי כך תלוי באחרים, שההשפעה שלהם קורעת אותי לגזרים, זורקת אותי לכל הכיוונים.

ולכן אנחנו זקוקים לשיטה חדשה, שתאפשר לכל אחד באופן אישי לחיות חיים רגועים, ולכולם יחד – להתחבר מחדש בצורה נכונה.

אחרת, האדם תמיד יראה שהאחרים מנצלים אותו, לטובה או לרעה. ובזה הרי אין לו שום שליטה על שום דבר, שום חופש.

ומהצד השני, כזה הוא חוק הטבע: בכולנו פועלים שני כוחות מנוגדים: הכוח המושך והכוח הדוחה, והיום אנחנו כבר רואים שהם יוצרים מנגנון אחד. נשאר לנו רק ללמוד כיצד לנהל אותו.

ולכן, לראשונה בהיסטוריה שלנו, ניצבת בפנינו השאלה על חירות היחיד: כיצד היא יכולה להתקיים בתנאים שנוצרו?

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 01.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
חיבור בין ניגודים? – רק ברוחניות
לגדול כדי להתקרב
מאגואיסטים מבודדים לשלם אחד