הבה נחיה!

laitman_2009-05-xx_ny_4848_70.jpg

ספר הזוהר, פרשת "תרומה", אות תל"ב: "…משום שכל בני העולם יודעים שימותו וישובו לעפר, וע"כ רבים הם החוזרים בתשובה לאדונם בגלל יראה הזו, ויראים לחטוא מפניו".

שאלה: מה הכוונה "למות"?

תשובתי: ב"למות" או ,לחיות", מדובר על הרצון. בהתאם לזוהר "חי" מסמל "משפיע", ו"מת" מסמל "מקבל". ברוחניות אין חיים ומוות. אלא בעולם שלנו אנחנו מדברים על חיים ומוות מפני שמרגישים רק צורת קיום אחת, ורואים שהצורה הזאת כאילו נעלמת מאיתנו. אנחנו חושבים שהחיים נקראים גוף כשהוא נושם, ומוות כשמפסיק לנשום. אך עבור אדם שמתחיל להרגיש רוחניות, השוני הזה הופך להיות מאוד משונה: כיצד ייתכן שלפי סימן כזה אנחנו קובעים הבדל בין הקיים והלא קיים, חי או מת? כי הרי הוא עובר לתפיסה של צורת קיום אחרת, והמושגים הגשמיים של חיים ומוות נעלמים מבחינתו.

אם האדם עובר לתפיסה יותר חשובה, ועבורו השפעה נחשבת לחיים וקבלה למוות, אז הוא עולה מדרגה בהמית למדרגת האדם, ואז קורא "חיים" להימצאות בדרגה אנושית, ו"מוות" להימצאות בדרגה בהמית, ולא קושר חיים ומוות עם קיום הגוף הבהמי. ואז הגוף הבהמי הזה כאילו נעלם מהרגשתו, מאבד את החשיבות שלו לקביעת מצבו, חיים ומוות. אפילו אם הגוף ימות, האדם כבר נמצא במדרגת חיים אחרת, בהרגשת חיים ומוות ביחס לרוחניות, ועימה הוא דבוק.

לכן העולם הזה כבר לא יוצר עבורו הפסקות בתהליך התפתחות הנשמה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
בין החיים והמוות
החיים הם דבקות בבורא
ההשפעה היא החיים, הקבלה היא המוות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/b58j3

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest