דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הודיה על רגש הבושה

הודיה על רגש הבושה

שאלה: באיזה אופן העבודה שלנו מסירה את הבושה מקבלה?

תשובתי: העבודה מסירה, מחסלת את הבושה, מפני שאני נותן יגיעה, בזה שמשתדל לבנות מעליה את היחסים שלי עם הבורא, עם אין עוד מלבדו וטוב ומטיב. אני מודה על הבושה שמאפשרת לי דווקא מעליה לבנות ולהשיג דבקות עם הבורא. לכן אני מצדיק את הרגשת הבושה, מכבד אותה, מודה על זה שהיא נולדה בתוכי.

כי דווקא כך מתגלות בי תכונות האדם. אמנם זה עדיין אדם מקולקל, אבל כבר לא בהמה, אלא האחוריים של הדרגה הבאה, של ה"פרצוף" העליון הנכון שעימו אני יכול לעבוד. לכן אני מנשק את המקל שנתן לי מכה, מקבל בברכה את הבושה, את כל האבחנות והחיכוכים שמתעוררים ביני לבין הבורא.

כל המחלוקות בין הטוב והמטיב ואין עוד מלבדו לביני עצמי, שאינם מסכימים עם זה, ההשגה וההבנה של הפער בינינו, נקראים "בושה". ואז אני שמח בזה שאני מתבייש!

ישנם מצבים שבהם האדם על ידי הבושה שלו מנסה לחסל את הרגשת הפער ואי ההתאמה שלו לבורא, פשוט למחוק אותה. אבל אני רוצה מעל לבושה הזאת לבנות את היחס שלי לבעל הבית, ולכן אני מודה לו על זה שהוא מראה לי איפה אני לא משתווה לו, נבדל ממנו, רחוק מהתכונות שלו.

מתוך ההכנה לשיעור, 17.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הרגשת הבושה יקרת ערך
על התועלת של הבושה הרוחנית
פטנט להנאה אין סופית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/LOfcp

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest