קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מלכות כשלעצמה – אינה מסוגלת לתקן את עצמה, זהו רצון דומם.
אבל כשהיא מתערבבת עם בינה (עם נקודות דס"ג, שיורדות מתחת לטבור דגלגלתא), היא רוכשת את תכונותיה, ומתחילה להבין: "אני רוצה להשפיע, אני רוצה להתעלות ולבצע תיקון, להידמות לבורא!"
כך נוצרת מתחת לטבור מלכות, שכוללת בתוכה ניצוצות של בינה, ניצוצות של השפעה.
אבל גם הבינה עצמה נכללת ממלכות ולכן נחלקת לשני חלקים: החלק העליון – גלגלתא ועיניים, בינה טהורה, והחלק התחתון – ז"ת דבינה, הרחם, האם, שמבינה אלו רצונות נמצאים למטה.
בעליון יש חלק מהתחתון, ובתחתון – חלק מהעליון. בבינה יש חלק קטן מהמלכות, ובמלכות יש חלק קטן מהבינה, וכעת הם יכולות להבין זו את זו!
האם מבינה מדוע התינוק שלה בוכה, והתינוק יודע, שיש מי שיקשיב לבכי שלו – הוא מרגיש בצורה אינסטינקטיבית שמישהו הוליד אותו וחייב לטפל בו.
אלמלא זה היה המצב, החלל שמתחת לטבור דגלגלתא היה נשאר ריק לתמיד, והבריאה לא הייתה משיגה את מטרתה לעולם. הרי לפי אותה מטרה, דווקא הרצון ליהנות חייב להגיע להשפעה לבורא.
בכל מחשבה ורצון שלנו יש חלק מהבינה וחלק מהמלכות. אם היה בנו רק חלק מהמלכות, העולם שלנו היה דומם ומת. כל ההתפתחות מגיעה מהבינה, מההתרחבות.
אפילו המדענים מגלים היום שבזמן התחלקות התאים בכל התפתחות, מתרחשות פעולות אלטרואיסטיות. בכל הטבע פועלים שני כוחות מנוגדים: בורא ונברא, פלוס ומינוס.
ההתכללות הזו של בינה במלכות, מאפשרת לנברא לא להישאר סתום, בחושך מוחלט, אלא להתחיל בתנועה לכיוון האור. ההתכללות הזו היא שיוצרת בנברא תחושה פנימית, שיש מישהו, שחייב לעזור לו!
בדומה לתינוק, שמרגיש שאימו חייבת לו. הוא בוכה וצועק, מפני שהוא יודע שמישהו מגיב כלפיו. אלה לא סתם דמעות, הן מכוונות למישהו…
