דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ההתקדמות עם החוחים מהירה יותר!

ההתקדמות עם החוחים מהירה יותר!

שאלה: מדוע בזוהר כתוב, שיש שושנה מובחרת אחת עם החוחים, מכל השאר השושנים ללא חוחים?

תשובתי: יש נשמות שמתקיימות מבלי להרגיש צורך להתקדם למטרה. ויש נשמות, שמתקדמות למטרת הבריאה, כלומר רוצות להפוך את הכוונה שלהן מ"על מנת לקבל", לכוונה "על מנת להשפיע". לשם כך הן זקוקות לחוחים, כמו השושנה, כלומר לייסורים מהיותן במצבן הנוכחי. הן צריכות לקבוע שהמצב האגואיסטי הזה הוא רע, ושהמצב של השפעה ואהבה זה מצב טוב.

את המוטיבציה להתקדמות הן מקבלות או מהאבולוציה הטבעית, שדוחפת את כל האנושות קדימה, כמו מכבש ההתפתחות שמאלץ להתפתח. או שאנחנו צריכים ליצור לעצמנו כזאת סביבה, שתראה לנו עד כמה המצב ב"על מנת לקבל" שלנו הוא רע ועד כמה עדיף וטוב עבורנו להימצא במצב של "על מנת להשפיע".

חוחים, זה כוחות, שמחייבים את האדם לשנות את הטבע שלו. בלעדיהם לא יהיו שינויים. לכן אי אפשר ללא חוחים, והשאלה היא רק, מי בונה את החוחים? או הבורא, בהתאם לתוכנית ההתפתחות הטבעית, שנקראת "בעיתו", או שהאדם בעצמו, בכך שרוצה לזרז את ההתפתחות וההתקדמות שלו, לקצר את הזמן, ולכן יוצר חברה שתראה לו עד כמה הוא מפגר בהתפתחות שלו אחר האחרים. ואז מתוך קנאה באחרים, הוא ירוץ אחריהם.

זה גם כן "חוחים", אבל אחרים, יותר יעילים ומכוונים. יש בהם מתיקות מסוימת, מפני שהאדם מקבל תמיכה מהסביבה. ההתפתחות תחת השפעת חוחים כאלה, היא טובה ומהירה, ונעשית על ידי הסביבה.

ומי שאין לו כזאת סביבה, אז אין לו כאלה חוחים שעוזרים בהתפתחות. כי ההתפתחות של האדם נעשית רק על ידי הסביבה, בתנאי שהוא בעצמו משתתף בהתפתחות שלו. כי בזה הוא מתחיל להבין את התוכנית של הבורא, את התוכנה, את מחשבת הבריאה. דווקא את זה אנחנו צריכים להשיג, מפני שישראל נקרא "לי-ראש" (משינוי האותיות של "ישראל"), לכן אנחנו חייבים לרכוש את הידיעה הזאת, את המטרה, לראות לפניי את כל המערכת הזאת, כדי שאני אהפוך להיות בעל הבית שלה, בכך שאדמה לבורא.

"מצב ה-ג'", שהוא גמר התיקון, נבדל מ"מצב ה-א'", שהוא המצב ההתחלתי של הבריאה, בכך שאנחנו בונים לעצמנו ראש, שׂכל, הבנה, הכרה. הבורא רוצה שאנחנו נשיג את הפעולות שלו, כמו שכתוב: "ממעשיך הכרנוך".

לכן אנחנו לא יכולים להתקדם על ידי החוחים שבאים לנו מהטבע, ממכבש ההתפתחות, אלא אך ורק אם אנחנו בעצמנו נעצב לעצמנו את הסביבה, שכל הזמן "תדקור" אותנו. אבל זה יסמל, שאנחנו בעצמנו נפתח את עצמנו. זה נקרא זירוז של הזמן, אחישנה, כאשר "אני מעורר את השחר".

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, "מהי שושנה בין החוחים, בעבודה", 03.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
"כשושנה בין החוחים"
מתפתחים על ידי שיטת ההכאה
שושנה בין החוחים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/oZpKz

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest