דף הבית / המשבר ופתרונו / יחסים / ההשפעה המערכתית של מחשבותינו – חלק ג'

ההשפעה המערכתית של מחשבותינו – חלק ג'

אני זה מה שאני חושב על אחרים

אדם מפיץ שליליות סביבו ומקבל תגובה מהמערכת, כמו למשל, נגיף הקורונה. הנגיף הזה ממש עצר את העולם ולא יחלוף מעצמו. הוא יישאר או יוחלף באסון אחר. אחרי הכול, המערכת ממוקדת כעת בנו, ולכן אין שום סיכוי להיפטר ממנה, אנחנו  צריכים להתבגר באופן פנימי כדי להתאים לדרישותיה. ובמקרה הגרוע ביותר יש לכך מחיר גבוה.

אחרי הכול, הטבע במהותו הוא מוחלט, בלתי משתנה. אם אדם קופץ מהגג, הטבע לא ירחם, לא יבטל לרגע את חוק הכבידה. ולמרות שהחוקי הטבע לוקחים בחשבון את ההתפתחות שלנו ואת הבחירות שלנו, הם בכלל לא מתחשבים בדרך שבה אנחנו מדמיינים. הטבע לא מקבל תירוצים. הוא שופט לא לפי מה שאנחנו כעת, אלא לפי מה שאנחנו מסוגלים להגיע אליו, לפי היכולת למאמץ מודע שמבדיל את האדם מן החי. והטבע לא ייתן לנו לחזור לעבר.

כשאני מדבר על סוף העולם הישן, אני מתכוון לסוף היחסים האגואיסטיים בינינו. אנחנו יכולים לנסות להשתמש בהם בעתיד, אך במובן מערכתי הם הגיעו לסיומם. כעת הם מביאים לנו רק נזק, הרס, כאב – במילים אחרות, הם מגבירים את חוסר האיזון עם השלכות קשות. ואם היום לא נלמד לקחים ונביע נכונות לשינוי, אז מחר נלמד לקבל את השינוי בדמעות ועם צער אמיתי.

בסופו של דבר, הכול תלוי בשאיפה שלנו לאחדות, לקשר טוב. כאשר נקבל את הנרטיב הזה ונתחיל ליישם אותו, המערכת כולה תלך לקראתנו. אבל לא לפני כן. עיכוב רק מחמיר את העניין, תירוצים הם חסרי תועלת.

עם זאת, זה כלל לא אומר שעכשיו אני צריך להתאחד עם מישהו, לרוץ לעזרתו של מישהו, להקריב, להתנחם. לא. אחרי הכול, אני אדם "נזר הבריאה". אני משפיע על המערכת על ידי הגישה שלי, מעצם המחשבה על אחרים. פעולה פיזית היא כבר תוצאה, תוצאה של העבודה הפנימית שלי. עכשיו אני מסתכל על העולם, על אחרים, ואני באמת אוהב רק מעטים מהם. חלקם מגעילים אותי, חלקם אני שונא בסתר או בגלוי ולא יכול לסבול אותם. בגדול, המיליארדים האלה לא אומרים לי כלום, הם לא גורמים לי כלום חוץ מחישובים לתועלת ולנזק. ומה עכשיו?

עכשיו יש לי על מה לעבוד. עכשיו אני יכול לתפוס את עצמי במחשבות השליליות כלפי אחרים – ולא לשחרר אותן למערכת. כמובן, אני בכלל לא מלאך ועדיין לא השתפרתי, אבל אני עוצר את המסר שלי ביציאה. אני כבר לא מוכן להדביק את המערכת ב"ווירוס" שלי.

בחכמת הקבלה, פעולה פנימית כזו נקראת "צמצום", היא משמעותית מאוד. אם אני עושה מאמץ כזה בהבנתי את תפקידי ברשת הכללית, זה כבר צעד קדימה, בקשה לבגרות. הרי התחלתי עם עצמי, ולא עם אחרים, והתחלתי מהשורש, לא מההשלכות. אני כבר לא ילד והמערכת מגיבה לכך בחיוב, במיוחד אם אני לא לבד.

כמובן, זה לא כל כך פשוט. אני לא יכול פשוט להתחיל להתייחס לזולת טוב. אני לא יכול לשכנע את עצמי שהרשעים צודקים. הטבע שלי חזק ממני והוא ישתלט עלי. אבל כשאני מבין שהעניין לא בהם, אלא בי, אני מקבל עזרה מהמערכת עצמה. התגובה החיובית הזעירה שלי חוזרת אליי פי מאה, בדיוק כמו התגובה השלילית שחוזרת אלי כווירוס הקורונה.

אחרי הכול, המערכת קשורה לאדם. הוא קורס – היא קורסת. ולהיפך, כשהוא שואף לאיזון, היא חותרת איתו לאיזון על כל רבדיה. ולכן העיקר הוא מחשבה, כוונה, גישה. עצם המחשבה על השפעה זו כבר פעולה, ופעולה מעשית פשוט משלימה אותה במידת הצורך. לכן, במעבר ממחשבות שליליות למחשבות חיוביות, אנו מצילים את כולם, את כל העולם מכל רע.

זו בכלל לא הגזמה, זו השפעה מערכתית שאת התוצאות שלה נראה מהר מאוד אם רק נתחיל לפעול באופן פנימי. אין צורך לחפש הזדמנויות, אין צורך במשאבים, סיסמאות קולניות והפגנות. צריך רק להבין את התמונה הכללית ולמצוא בתוכי את נקודת היישום של המאמצים שלי.

ההשפעה המערכתית של מחשבותינו – חלק ב'
ההשפעה המערכתית של מחשבותינו – חלק א'

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/PSv8V

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest