ההשפעה היא החיים, הקבלה היא המוות

הבורא ברא את הנברא מתוך רצון ליהנות, אך היה צריך להחדיר לתוכו ניצוצות של השפעה, כדי שהנברא יוכל להתקיים ולהתפתח. הנברא אינו צריך רק לקבל אלא גם להשפיע, כי הרי כוח החיים מורכב משני חלקים: קבלה והשפעה.

החיים כלולים מהבירור: מה רע עבורך ומה טוב. דחייה של המזיק, משיכה למועיל. כך פועל כל יצור חי, בהתאם למצבו ודרגתו: צומח, חי או רוחני, כלומר דרגת אדם. לכן לכל פרט בבריאה, חוץ מחומר המוצא שלו – הרצון ליהנות, יש להוסיף את הרצון להשפיע, בכדי שהוא לא יהיה מת, עפר חסר חיים, אלא שיתעורר לחיים.

כדי לעשות מעפר יצור חי, צריך להכניס ניצוץ של אור, תכונת ההשפעה, לתוך הרצון לקבל. ערבוב התכונות האלה בכל "אטום" שבנברא, מתרחש בתהליך של שבירת הנשמה. עד לשבירה, במצב של צמצום א' המלכות מקבלת אור, כי הבורא נותן לה כוח, אין לה כוח כזה משל עצמה.

רק מתחילת עולם האצילות והלאה, המלכות מתערבבת עם הבינה ומתחילה לפעול באופן עצמאי בכך שרוצה להתחבר עם הבינה, לעלות אליה ולהפוך להיות דומה לה. זו כבר העבודה של הנברא בעצמו. לפני כן הכול נעשה ומתבצע על ידי הכוח העליון.

רק לאחר שבירת הכלים (הרצונות), כאשר ניצוצות ההשפעה חודרים לתוך הרצון ליהנות, הרצון הזה מסוגל לבצע פעולות השפעה. כמו כן הוא מגלה עד כמה שהוא מנוגד לאור!

למעשה, השבירה היא גילוי הטבע המקורי והאמיתי של הנברא, הרצון ליהנות, ביחס לאור. מתגלה הניגודיות שלהם, תכונת הרצון האגואיסטי להרגיש ולדאוג רק לעצמו. לידו מתגלה אור ההשפעה והאהבה, אז הנברא תופס את ההופכיות שלו כלפי הבורא. הוא מושך אור מלמעלה כדי להידמות לבורא, וכאן מתחילה עבודת הנברא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקומבינטוריקה של הבריאה
פטנט אלוהי
חיבור שלא ניתן להרסו