דף הבית / חינוך, ילדים / ההשפעה ההרסנית של דוגמאות שליליות

ההשפעה ההרסנית של דוגמאות שליליות

שאלה: לפני שנתיים-שלוש, בזמן דיון על חינוך ילדים, אני הבאתי בתור דוגמה את ספרו של גרגורי אוֹסְטֵר, "ספר העצות המזיקות לילדים שובבים". בספר הזה הסופר מלמד כאילו לטוב, בצורה פרדוקסלית ומעוותת: תרביץ לסבתא, תיקח מהאחרים סוכריות וכדומה. מדוע, מנקודת מבטה של האינטגרליות, השיטה הזאת נחשבת ללא נכונה?

תשובתי: מפני שבני אדם ששומעים וסופגים מידע שלילי, בעל כורחם מציירים את התמונה הזאת בתוכם. נשארים בהם רשמים שליליים, שבהתאם להם הם עלולים אחר כך לפעול. לא משנה שכרגע הם לא מסכימים איתו, החלק הזה, התמונה הזאת, הפעולה הזאת, בכל מקרה טבועה בהם. אני סבור שכך אסור לעבוד.

לאדם קשה מאוד לעבוד מהניגודיות. כאן דרוש בירור מיוחד, כוח עלייה, התגברות, הכרת הרע, המשכת הטוב שמנוגד לרע, ההבנה איך להתעלות מעל לרע, לבנות יחס טוב שמנוגד לרע, כלומר לתת גרסה שמכוונת לכיוון הפוך לגמרי. לשם כך יידרשו מאמצים ושׂכל רבים. אדם רגיל לא יוכל לעשות את זה סתם כך.

שינסה לעשות במקום שליליות חיוביות, לא רק בצבעים, אלא בהבעות, בתנועה. ש"יעביר" מתמונה אחת לשנייה לא סתם חיוך או הבעת פנים זועפת, אלא תנועות, התאמה בין הגופים וכולי.

האדם אינו מבין עד כמה רבגוני ההבדל בין חיוביות ושליליות. ודאי, שכאשר מראים לו עלילה שלילית חדה, הוא דוחה אותה, מפני שהעלילה הזאת לא נעימה לו בכלל. אבל היא בכל זאת תשקע ותוטבע בו והאדם בכל מקרה ישתמש בה! אסור ללמד פעולות טובות על ידי דוגמאות שליליות.

שאלה: בחברה הרוסית ישנם סופרים, נניח מיכאל ז'בנצקיי, ששומעים בעצתם, הם נחשבים לחכמים. אותו ז'בנצקיי בונה את ההופעות שלו על דוגמאות שליליות. הוא לוקח מצב שלילי מסוים ומוצא בו איזו הברקה מצחיקה, פיתרון.

תשובתי: אני לא חושב שז'בנצקיי, עם כל הכבוד שאני רוכש כלפיו, ו"הפילוסופים" הדומים לו, יוצרים מהפכה בחברה. הוא מציג ומראה לחברה את המידות הרעות שלה וזה מוצא חן בעיני האנשים. כל זה דומה לאיך שזאב שׂבע, מסרט מצויר, לאחר שאכל ארנבת, יושב ומחטט בשיניים. אתה מסביר לו עד כמה רע הוא נהג והוא מסכים: "כן, באמת…". קהל מסוג זה יושב ושומע על הפגמים שלו, אבל בסופו של דבר התוצאה היא אפסית. אף על פי שיש בזה איזה צורך ואיזו דרישה חברתית, אבל זה לא חינוך.

שאלה: כל התרבות המחתרתית של האינטליגנציה הרוסית, לדוגמה, יצירותיו של איגור גוברמן, בנויה על ההשוואה בין הטוב והרע…

תשובתי: אם נאמר זאת בינינו, זוהי גישה יהודית טהורה. זה קיים גם אצל רייקין ואצל כל השאר. באופן כזה היהודים שמרו על עצמם. בזה שהם צחקו על עצמם, הם כאילו הציבו על עצמם הגנה, בכך שהפכו את כל השלילי למשהו חיובי, לבדיחה, כלומר, נתנו טעם טוב למצב על ידי רגשות חיוביים, כדי לעבור את כל זה בשלום. אני לא רואה גישה כזאת בהומור של עמים אחרים. זו תוצאה של גלות וייסורים.

זאת פילוסופיה של גולֵה, פילוסופיה של אדם מושפל, שחטף אגרוף בפרצוף והוא מנסה לעשות מזה בדיחה, מפני שאחרת זה היה כואב ומר לו מאוד.

לכן פילוסופיה כזאת לא מובילה לשינוי החברה.

מתוך שיחה מס' 34 על חינוך אינטגרלי, 28.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התקפה מסיבית
להצלת החיים
חנך נער…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/csxyS

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest