כדי להיות קרוב יותר אל המאור המחזיר למוטב ולדרוש ממנו את השינויים שלנו, אנחנו צריכים לבטל את עצמנו. לכן האדם צריך להיכלל בקבוצה, להשפיל את עצמו, לכבד מאוד את המטרה, את כוח ההשפעה. כך, הודות לכל התחבולות האלה אנחנו מאפשרים לאור להשפיע עלינו, לפי חוקי הפיזיקה, חוק השתוות הצורה. ככל שאנחנו מבטלים את עצמנו יותר, כך האור יכול להשפיע עלינו חזק יותר, לפעול עלינו, וביתר כוח לעשות בנו את השינויים.
ובאמת, האור אינו משנה בנו את הרצון לקבל, הוא משנה רק את השימוש בו. בכך שאנחנו מתקרבים אל האור, אנחנו רואים את אותם השינויים שהוא עושה ברצון לקבל שלנו. למעשה, רק על השינויים האלה מספרת לנו חכמת הקבלה וספר הזוהר.
במידה שאנחנו מתקרבים זה לזה ובכך מבטלים את עצמנו, אנחנו מתקרבים אל האור. כל השאר מתרחש כבר מתוך הפעולה הזאת עצמה. והקירוב אפשרי רק בזכות הביטול העצמי והנטייה לחיבור. בכך שאנחנו מבטלים את עצמנו אנחנו מקטינים את ה"מלכות" שבנו, ובכך שמתחברים אנחנו מגדילים את נקודת ה"כתר" שבנו. כך אנחנו נעשים יותר קרובים, יותר דומים לאור. אנחנו עושים מעצמנו דגם, תבנית, מערכת, הדומה לאור, שמשפילה את הקבלה שבה ומעריכה את ההשפעה שבה.
ואז האור מתחיל להאיר על המצב שנוצר על ידינו ולשנותו טיפה אחרי טיפה, עוד קצת ועוד קצת. כך אנחנו מתקרבים אליו, עד שמתחילים להרגיש אותו בתוכנו באופן קבוע.
צריך להעריך את ההארה הזאת ולא להתנתק מהרגשת השפלות של הקבלה והערך של החיבור, כדי שהמעשים יובילו לתוצאה הרצויה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 29.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
"שיכורים" מהאור
להעביר לעולם את האור
להתכוונן לגילוי