קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: הסביבה צריכה להרגיל ולהכשיר אותנו לכך, שיחס טוב לזולת הוא מועיל. במה זה שונה מאילוף של כלב? נראה כאילו זאת אותה השיטה של מקל וגזר…
תשובתי: שאלה מוצדקת, אך האם ההנחה שמבוססת עליה היא מוצדקת. איך במקרה הזה מאלפים כלב? הוא בעצמו.
הרי האדם בונה לעצמו סביבה שמשנה את הטבע שלו משנאה לאהבה. הוא מגלה ומודד את עצמו, לומד את חוקי הטבע, חוקר את עצמו ואת החברה, מחפש צורות חדשות לעצמו וליחסים בין כל בני האדם. הוא מעצב את החברה, את הסביבה, וכאשר מגיע להתאמה אליה, הוא כאילו "מאלף" את עצמו. הוא היה בדרגת "כלב", ואחר כך אילף את עצמו ועלה לדרגת הבעלים של הכלב – ה"אדם".
זהו כל "הטריק". הרי האדם שבנו, זה לא ההמשך של ההתפתחות האגואיסטית. אנחנו מעצבים אותו מעצמנו. אנחנו בעצמנו מולידים אותו, מגדלים אותו בתוכנו. לשם כך אנחנו מקבלים את כל הכוחות והאמצעים הדרושים, אבל כך או אחרת, לא מאלף כלשהו מעודד אותנו, אלא אנחנו חייבים בעצמנו לעצב מערכת שתחנך אותנו.
בצורה כזאת אני מעלה את עצמי במדרגות האהבה. אני בעצמי משנה את הסביבה שלי, והיא בתגובה משנה אותי. כך אנחנו עובדים ביחד איתה. כל פעם אני בודק כיצד עלי להיות "אני טוב יותר", "אני מתוקן" בשלב הבא. ובהתאם אני בונה את הסביבה, כדי שעל ידי השפעתה היא תפתח אותי. הרי אני לא מסוגל להתקדם בעצמי.
כתוב: "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסורים". אין לי כוח למשוך את עצמי בשיער מהביצה שבה אני שקוע. זה אפשרי רק בתנאי שאני מארגן כוח חיצוני שלא יאפשר לי לסתות מדרכי ויציל אותי מלית ברירה. הוא צריך להשפיע עלי ולחייב אותי ברע ובטוב.
הרי הטבע שם אותי במצב בלתי נסבל: אני רואה שאין לי לאן לברוח. המשבר הוא התנאי הכללי של הטבע: "אתם מתקדמים אל המוות, להשמדה, ואין לכם לאן לפנות". את זה הוא מציג לנו. ובמצב הזה של העולם עלינו בעצמנו לבנות בדרך שלבים טובים, בעזרת כוח הסביבה שפועלת על האדם.
אני בעצמי מעצב אותו, בודק כל פעם: "מי אני ומה אני? מהו הטבע שלי? מהו האופי שלי? מהן הנטיות שלי?" ובהתאם לכך אני בונה סביבה כנגד, כדי שהיא תפעל עליי ותחייב אותי להתחבר.
אני רוצה שהיא תחייב אותי, אני מתחנן: "תשפיעו עלי! תעשו אותי טוב יותר! תחנכו אותי!" וכל פעם הסביבה צריכה להציג לי מקל או גזר, לא להשאיר לי שום ברירה. ואני מסכים לזה מפני שלא מאלצים אותי סתם לעשות משהו כמו חיה, אלא כאן מסתתר משהו גדול יותר.
לכן אנחנו מצביעים על כך, שקודם כל צריכים לארגן חינוך של האדם. עליו להבין בעצמו שאין לו ברירה אחרת. בדיוק כך אנחנו מסבירים לילד: "אתה חייב ללמוד, כי בלי זה אתה לא תבין את החיים".
היום, אם אנחנו רוצים או לא, אנחנו נולדים בעולם חדש. ובעולם הזה עלינו להיות שונים – כל אחד מאיתנו והאנושות בכלל. עלינו להתייחס בצורה שונה אחד לשני, לסביבה, ועלינו לשכנע את עצמנו בכך, לעלות את המודעות של המתרחש. הרי האדם נעלה מהבהמה דווקא משום שהוא יכול להבין את העולם שהוא חי בו, את היקום, את הטבע, את עצמו ואת סביבתו. להכרה כזאת עלינו להגיע בעצמנו. זה אומר – לעצב את האדם.
אז זה נכון, אנחנו כמו כלבים. יש לנו הזדמנות לאלף את עצמנו, ואז אנחנו מתעלים לדרגת בעל הכלב – האדם. ה"כלב", זהו האגו שלי שמקבל עכשיו לבוש הפוך, טוב.
פעם הכלבים היו זאבים, אך האדם אילף אותם במשך הדורות, ומאז הם נאמנים לו. כך יצור עוין נעשה חבר שלנו. הנה גם עכשיו אני מתייחס לעצמי כמו ל"כלב" שיש לשנות. לשם כך אני מחלק את עצמי לשניים: יש לי מודעות חדשה – אדם, וגם האגו – כלב. כך אני בונה את עצמי החדש.
במסגרת החינוך האינטגרלי על האדם להבין שכאן מסתתר תהליך מיוחד של יצירת מציאות ייחודית. כאן אנחנו באמת מעצבים את האדם.
נסכם: הכלל של אהבת הזולת זהו חוק טבע אוניברסלי שאליו עלינו להגיע. והיום אנחנו באמת מתקרבים אליו, מפני שבאמת מוכנים לתיקון. האגו שלנו כבר הגיע לסוף התפתחותו, ועכשיו בעזרת כוח אחד חיצוני, שאנחנו בעצמנו יוצרים בתוך החברה, עלינו להשפיע על האגו שלנו, כדי שהוא יקבל צורת אדם.
על ידי כך אנחנו נממש את הכוח הכללי של הטבע ונגלה את כל עומקו, את חיוניותו, נצחיותו, את גדלותו ואת ההרמוניה שלו שבה הוא חדור. בהדרגה אנחנו נפרדים "מחיי כלב" ונתחיל לחיות בדרגת "אדם". דווקא עם הדרגה הזאת אנחנו נזדהה, עד כדי כך שהגוף, כל החיים האלו וכל מה שעברנו במשך ההיסטוריה, יהיה ההקדמה, ההכנה למה שאנחנו משיגים עכשיו.
ולכן, אנחנו מסתכלים על מצבנו הנוכחי כמו על לידה, צירי לידה, שאחריהם תהיה יציאה לעולם חדש, נאור.
מתוך שיחה מס' 13 על "החיים החדשים", 11.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להכיר בחוסר התכלית כדי להגיע לתכלית
בונים סביבה עבור כולם
הגֵן הנסתר של ההתפתחות
