ההצטלבות של כל הרצונות

שאלה: איך מגיעים ל"מרכז הקבוצה"?

תשובתי: צריך כל הזמן לחשוב על הכוח המשותף שלנו, שיהיה תואם לבורא. חשוב מאוד שהוא יצמח משיתוף הפעולה השווה השלנו, כשכל אחד מבטל את עצמו, מצטרף לקבוצה ומחשיב את חבריו כגדולים בעיניו, כי בלעדיהם הוא לא יכול לעשות צעד אחד לקראת המטרה. שכל השׂכל והרגש שלו מגיעים מהחיבור, ובחיבור הוא מוצא את הנשמה שלו. באופן כזה, להשתוקק למרכז – זה להשתוקק לנשמה שלך.

לאף אחד אין נשמה נפרדת פרטית משלו. בעל הסולם כותב, שנבראה רק נשמה אחת, כלי כללי אחד. ולכן, ללא גילוי מרכז הקבוצה אנחנו נשארים בדרגה ה"בהמית", מחוץ לעולם הרוחני, מחוץ לנשמה שלנו, וקיימים בגופים הגשמיים הבהמיים.

צריך כל הזמן לבנות את מרכז הקבוצה. הנקודה הזאת היא כמו מעלית שעולה במדרגות הרוחניות על ידי עוצמת החיבור של החלקים המרכיבים אותה, יותר ויותר למעלה לאיכות עוד יותר גדולה, לריכוז עוד יותר גדול של כל המרכיבים. בסופו של דבר, אנחנו כל כך צמודים זה לזה, שמצד אחד הופכים לנקודה, ומצד שני, אנחנו שונים זה מזה, בכך שיוצרים עיגול ענק של "מלכות דאין סוף". העיגול, זה התכונות שלנו, והמרכז, זה הריכוז של כל הרצונות והנטיות שלנו. וכל השדה הגדול הזה הוא "השטח" של הכלי המשותף שלנו.

הבורא נתן לנו כל מיני תכונות שונות על ידי השבירה, ואנחנו על ידי הכוונה ריכזנו את עצמנו לנקודת המרכז.

מתוך שיעור בנושא "שאלות על הסדנה", 23.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הכיוון למרכז החיים
הקבוצה היא עיגול שבמרכזו הבורא
המצבים המשתנים שמביאים לשוויון