ההסכמה – מעל לכל הניגודים

שאלה: האם כשאנחנו מתכננים את הלימודים בקורסים של החינוך האינטגרלי אנחנו חייבים לקבוע מראש את הנושא? האם הנושאים האלה צריכים להתאים לקורס מסוים?

תשובתי: לא. אנחנו צריכים לשחק בכל מיני נושאי לימוד במשך תהליך הדיונים.

חלקם הגדול יהיה בצורה של "בתי משפט" עם חבר מושבעים, שופטים, סנגורים, עדים, אשמים וקורבנות. למעשה, אוסף הדמויות הזה מתאים לכל מצב. אפילו בחיים הרגילים שלנו, בין בני הזוג או בינינו לבין השכנים, תמיד צצים מצבים כאלה, שבהם כל אחד תופס עמדה מסוימת. שני הצדדים עומדים זה כנגד זה: קבוצה מהצד האחד, קבוצה מהצד השני, שופט בלתי תלוי, העוזרים שלו, וכן הלאה. משתתפים בכך גם כמה מדריכים, שעוזרים לגשת בצורה נכונה לבעיה, ומשתדלים להיות אובייקטיביים ככל הניתן.

למעשה, השאלות צריכות להסתיים בכך, שבסופם של הבירורים של מצבי החיים השונים תושג אינטגרליות מקסימלית, לצד גילוי מוחלט של כל הניגודים. חייבים להבין שכל בני האדם הם שונים, וכל אחד יכול להישאר בדעתו, אך כאשר הוא מתעלה מעל זה, הוא חייב להגיע להסכמה עם האחרים. ודווקא ההסכמה הכללית הזאת היא התוצאה של המשפט, ולא העונש שאנחנו בוחרים להטיל על האדם.

המשפט נמשך עד שכל המשתתפים, ללא יוצא מן הכלל, כולל השופט הבלתי תלוי, מגיעים להסכמה מלאה ביניהם, כשהם מבינים שבפנים ייתכן שהם נשארים בסתירות (כל זה מתברר תוך כדי המשפט), אבל ההסכמה היא מעל לכל הסתירות והניגודים.

מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 12.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
קורס בחינוך הרמוני
חבילת מידע על החברה העתידית
הכוח הבלתי מנוצח של המחשבה